בקצרה
- גישת אדלר להורות רואה בכל התנהגות של ילד ניסיון למצוא את המקום שלו במשפחה, ולכן ההורה שואל קודם מה הילד מנסה להשיג, ורק אחר כך איך להגיב.
- רודולף דרייקורס, תלמידו של אלפרד אדלר, תיאר ארבע מטרות מוטעות של התנהגות קשה: תשומת לב, כוח, נקמה והצגת חוסר יכולת.
- מה שההורה מרגיש ברגע העימות הוא רמז טוב לאיזו מטרה הילד מנסה להשיג, והרמז הזה עוזר לבחור תגובה.
- במקום שכר ועונש, הגישה נשענת על עידוד, על תוצאות טבעיות והגיוניות ועל שיתוף הילד בהחלטות.
את גישת אדלר למדתי במכון אדלר, ואני מדריכת הורים מוסמכת מטעמו משנת 2008. היא הבסיס של הדרכת הורים אצלי ושל רוב הכלים שאני נותנת להורים. ובכל זאת, מי שמחפש “גישת אדלר” בגוגל כמעט לא מוצא הסבר פשוט של מה הגישה אומרת להורים, ושל איך היא נראית בבית ביום רגיל.
מהי גישת אדלר להורות?
גישת אדלר להורות יוצאת מההנחה שכל ילד רוצה להרגיש שייך ומשמעותי במשפחה שלו, ושכל התנהגות, גם המעצבנת ביותר, היא ניסיון להשיג את זה. לכן ההורה שואל קודם “מה הילד מנסה להשיג?”, ורק אחר כך “איך אני מגיב?”. במקום שכר ועונש, הגישה נשענת על עידוד, על תוצאות ועל כבוד הדדי.
המשפט שמלווה אותי בעבודה עם הורים הוא “אין ילד רע, יש ילד שרע לו. מאחורי כל צרחה יש צורך.” כשבן 11 טורק את הדלת, השאלה “איך הוא מעז” מובילה בדרך כלל לעוד סיבוב של צעקות. השאלה “מה הוא מנסה להגיד לי על המקום שלו כאן?” פותחת אפשרויות אחרות.
זה לא אומר שהכול מותר. בגישה האדלריאנית ההורה והילד שווים בערכם כבני אדם, אבל לא בתפקיד: ההורה מוביל, מציב גבולות ואחראי על הבית. ההבדל הוא באופן. ההורה מוביל דרך קשר, הסברים ושיתוף, ולא דרך פחד.
מהי התאוריה של אדלר?
אלפרד אדלר (1870 עד 1937), רופא ופסיכותרפיסט מווינה, פיתח את מה שנקרא פסיכולוגיה אינדיבידואלית. לפי התאוריה שלו, האדם הוא יצור חברתי שמונע מהצורך להשתייך ולהרגיש בעל ערך, וההתנהגות שלו מכוונת למטרה ולא רק נדחפת מהעבר. את הרעיונות האלה תרגם תלמידו, רודולף דרייקורס, לשפה של הורים ומחנכים.
כמה רעיונות של אדלר חשובים במיוחד להורים:
- שייכות. הצורך להרגיש חלק מהמשפחה ומהקבוצה הוא הצורך הבסיסי. ילד שמרגיש שייך פנוי לשתף פעולה. ילד שלא, ינסה למצוא את המקום שלו בדרכים אחרות, לפעמים קשות.
- תחושת נחיתות. כל ילד חווה את עצמו כקטן וחלש ליד המבוגרים, וזה טבעי. השאלה היא אם הסביבה מעודדת אותו להתמודד, או מלמדת אותו לוותר.
- השנים הראשונות. אדלר האמין שהדרך שבה הילד רואה את עצמו ואת העולם מתעצבת כבר בשנים הראשונות של חייו, בערך עד גיל ארבע או חמש, בתוך המשפחה.
- המקום במשפחה. לבכור, לילד האמצעי ולצעיר יש חוויות שונות של אותו בית, ולכל אחד מהם יש את הסערות שלו.
דרייקורס, פסיכיאטר שנולד באוסטריה ופעל בעיקר בארצות הברית, כתב יחד עם ויקי סולץ את הספר Children: The Challenge, שיצא ב-1964. לפי ערך ויקיפדיה “הדרכה הורית”, מכון אדלר בישראל הוקם ב-1963 ביוזמתו ובהנהגתו.
מהן ארבע המטרות המוטעות של התנהגות קשה?
רודולף דרייקורס תיאר ארבע מטרות שילד שמרגיש שאין לו מקום עלול לכוון אליהן: תשומת לב, כוח, נקמה והצגת חוסר יכולת. הוא קרא להן “מוטעות” כי הן לא באמת מביאות לילד את השייכות שהוא מחפש. הרמז הכי טוב לזיהוי המטרה הוא מה שאתם מרגישים ברגע העימות.
| המטרה | מה הילד מרגיש בפנים | מה ההורה מרגיש | מה בדרך כלל עוזר |
|---|---|---|---|
| תשומת לב | ”יש לי מקום רק כשמתעסקים בי” | מוטרד, מתעצבן, מזכיר שוב ושוב | לתת תשומת לב ברגעים רגועים, לא להגיב לכל ניסיון קטן, לתת לו תפקיד שמועיל לבית |
| כוח | ”יש לי מקום רק כשאני מחליט, וכשאי אפשר להכריח אותי” | כועס, מאותגר, “הוא לא ינצח אותי” | לצאת מהזירה, לא להילחם ולא להיכנע, לתת בחירה בתוך גבול, לבקש ממנו עזרה |
| נקמה | ”פגעו בי, אז אפגע בחזרה” | נפגע, מאוכזב, “איך הוא מסוגל” | לא להחזיר, להישאר אכפתיים, לבנות מחדש את האמון והקשר |
| הצגת חוסר יכולת | ”אני לא מסוגל, אז שיעזבו אותי” | ייאוש, חוסר אונים, רצון לוותר | לעודד כל צעד קטן, לא לבקר, לא לוותר עליו |
הטבלה היא כלי לחשוב איתו. ילד יכול לנוע בין מטרות, ולפעמים מה שנראה כמו מאבק הוא בכלל עייפות, רעב או הצפה. למטרת הכוח, שממנה נולדים מאבקי הכוח המוכרים מהבית, כתבתי מדריך משלה: מאבקי כוח עם ילדים.
מה ההבדל בין תוצאה טבעית לתוצאה הגיונית?
תוצאה טבעית קורית מעצמה, בלי שההורה עושה דבר: ילד ששכח את המעיל מרגיש קר. תוצאה הגיונית היא תוצאה שההורה קובע, והיא קשורה ישירות למעשה, מכבדת ונאמרת מראש: מי שלא מחזיר את האופניים למחסן, לא יוצא איתם מחר. דרייקורס הציע את שתיהן כחלופה לעונש.
ההבדל מעונש הוא לא רק בניסוח. עונש בדרך כלל לא קשור למה שקרה (בלי טלפון כי לא סידרת את החדר), הוא מגיע מתוך כעס, והוא מלמד את הילד בעיקר להיזהר לא להיתפס. תוצאה הגיונית מלמדת אותו מה הקשר בין מה שהוא עושה לבין מה שקורה אחר כך. בשפת הים אני קוראת לזה הצבת גבולות דרך השלכות ולא עונשים, ושם יש גם טבלה עם דוגמאות לגילאי 8 עד 14.
למה גישת אדלר מעדיפה עידוד על פני שבח?
שבח מתייחס לתוצאה ולילד עצמו (“אתה גאון”), ועידוד מתייחס למאמץ, לדרך ולתרומה (“ראיתי כמה התאמצת”). לפי הגישה האדלריאנית, עידוד בונה אצל הילד אמונה ביכולת שלו להתמודד, ושבח עלול ללמד אותו שהוא שווה משהו רק כשהוא מצליח. בפועל זה אומר לשים לב למה שהילד עושה בדרך, ולא רק לציון שמגיע בסוף.
בערכת הקלפים שלי אני קוראת לזה “משקפיים מעצימים”: לשקף לילד מה ראיתם, ואיזה ערך יש במה שעשה. “ראיתי שישבת וקראת ספר.” “תודה ששיתפת אותי, ככה אני יכולה לעזור.” משפטים קטנים, בלי סופרלטיבים, שאומרים לו שרואים אותו. בשפת הים יש לזה גם סמל: כוכב הים. רב החובל יכול להוביל את הצוות שלו דרך חיזוק, במקום לשלוט בו דרך פחד ועונשים. ועל ההבדל בין השניים יש מדריך משלו: עידוד במקום שבחים.
מהו שיתוף התייעצות?
שיתוף התייעצות הוא כלי שלמדתי במכון אדלר ואני משתמשת בו הרבה, בהדרכות הורים ובעבודה עם מתבגרות: במקום להעיר לילד, משתפים אותו במה שמפריע לכם ומתייעצים איתו איך לפתור את זה. הפנייה עצמה אומרת לו שהוא שותף ושסומכים עליו, וזה בדיוק הצורך בשייכות שאדלר דיבר עליו.
הדוגמה שאני נותנת במדריך שכתבתי לאמהות למתבגרות: יש בבית הסכם שמפנים את הצלחת מהסלון, ואת חוזרת מהעבודה ומוצאת אותה על השולחן, שוב.
- מתכננים מראש. לפני השיחה מנסים להבין למה זה קרה. אולי היא הייתה עייפה, אולי שכחה כי היום שלה עמוס, אולי קיבלה טלפון חשוב מחברה.
- שואלים מתי נוח לה לדבר. הפנייה הזו לבדה מכבדת אותה ומתייחסת אליה כאל מי שגדלה.
- משתפים ומתייעצים. “אני רוצה לשתף אותך במשהו ולהתייעץ איתך. אני יודעת שאת עסוקה מאוד עם הלימודים והחברות, וחשוב לנו בבית לשמור על הסדר. אתמול הצלחת נשארה בסלון. אני סומכת עלייך שתפני אותה. מה את אומרת, להזכיר לך באותו רגע, או לחכות שתפני?”
אין כאן ביקורת ואין ציניות, ויש מקום לדעה שלה. ההסכם שעולה מהשיחה הוא שלה לא פחות משהוא שלכם.
איך נראית הדרכת הורים בגישת אדלר?
הדרכת הורים בגישת אדלר מתחילה בהבנה, ורק אחריה מגיעים הכלים. קודם מבינים מה קורה בבית, אילו מצבים חוזרים ואיזו מטרה ההתנהגות של הילד משרתת. משם עוברים לעידוד, לתוצאות, לשיתוף התייעצות ולפרלמנט משפחתי, ובין המפגשים מתרגלים בבית ומדייקים יחד. כך זה נראה גם עם הורים לילדים בגיל בית הספר וגם עם הורים למתבגרים.
בשפת הים יש לזה גם תמונה: מגדל האור. זה החזון ההורי, האופק שאליו הספינה המשפחתית נעה. בחלק מהמפגשים אנחנו שואלים מאילו ערכים הוא בנוי, מה חשוב לכם שהילדים ייקחו מהבית, ואיפה ההתנהלות היומיומית מתרחקת ממנו. כשהחזון ברור, הרבה החלטות קטנות נעשות פשוטות יותר.
את הגישה האדלריאנית אני משלבת עם תקשורת מקרבת ועם כלים מהסמכות החדשה, כי כל משפחה צריכה משהו קצת אחר. מה כוללת הדרכת הורים אצלי, למי היא מתאימה ואיך היא בנויה, מפורט בעמוד השירות. ואם אתם מזהים את עצמכם באחת השורות בטבלה, אפשר להתחיל בשיחת היכרות קצרה, ללא עלות.
