חיזוק חיובי לילדים: עידוד במקום שבחים, לפי אדלר

מרגש אותי לומר לילדים שלי מילים טובות. זה משהו ששמתי לעצמי בלב מהרגע שהם היו קטנים. ובהדרכת הורים אני מלמדת שלא כל מילה טובה עושה את אותה עבודה. “אתה ילד מדהים” ו”ראיתי כמה התאמצת” נשמעים קרובים, אבל הילד לומד מהם דברים שונים מאוד על עצמו.

מה זה חיזוק חיובי?

חיזוק חיובי הוא מושג מהפסיכולוגיה ההתנהגותית, שמזוהה עם החוקר ב”פ סקינר: כשמוסיפים משהו נעים מיד אחרי התנהגות, כמו מילה טובה, מדבקה או זמן משחק, גדל הסיכוי שההתנהגות תחזור. בבית, כשהורים אומרים “חיזוק חיובי”, הם מתכוונים בדרך כלל לשים לב לטוב ולהגיד אותו.

המושגים מבלבלים, כי “חיובי” ו”שלילי” לא אומרים כאן טוב או רע. הם אומרים מוסיפים או מסירים. החלוקה הזו מגיעה מתורת ההתניה האופרנטית של סקינר:

מושג	מה עושים	מה המטרה	דוגמה מהבית
חיזוק חיובי	מוסיפים משהו נעים	לחזק התנהגות	”תודה שפינית את הצלחת, זה עזר לי”
חיזוק שלילי	מסירים משהו לא נעים	לחזק התנהגות	מפסיקים להזכיר ברגע שהילד התחיל בשיעורי הבית
עונש חיובי	מוסיפים משהו לא נעים	להחליש התנהגות	נזיפה
עונש שלילי	מסירים משהו נעים	להחליש התנהגות	לוקחים את הטלפון לערב

הכלים האלה עובדים, ואני לא פוסלת אותם. בשפת הים יש לחיזוק החיובי אפילו סמל משלו, כוכב ים. רב החובל יכול להוביל את הצוות שלו דרך פחד ועונשים, ויכול להוביל דרך חיזוק של מה שעובד, והחיים על הספינה נעימים הרבה יותר בדרך השנייה. השאלה היא איך מחזקים, ושם נכנס ההבדל בין שבח לעידוד.

מה ההבדל בין שבח לעידוד?

שבח הוא שיפוט חיובי של הילד או של התוצאה: “אתה ילד חכם”, “איזה ציור מושלם”. עידוד מתאר את מה שהילד עשה ואת מה שזה מבטא: “ראיתי כמה זמן ישבת על התרגיל הזה”. שבח מגיע בדרך כלל כשמצליחים. עידוד אפשר לתת גם באמצע הדרך, וגם כשהמאמץ לא הצליח.

לרודולף דרייקורס, תלמידו של אלפרד אדלר, מיוחס המשפט שילד זקוק לעידוד כמו שצמח זקוק למים. הוא חשש שילד שמקבל שבחים כל הזמן לומד שהערך שלו תלוי בשיפוט של אחרים, ומתחיל לעבוד בשביל מחיאות הכפיים. ילד כזה עלול להימנע מאתגרים, כי כישלון מאיים על התווית “החכם” או “המוכשר”. על הגישה הזו בהרחבה במאמר על הדרכת הורים בגישת אדלר.

המחקר המודרני הגיע לכיוון דומה. קרול דווק, חוקרת מאוניברסיטת סטנפורד, מצאה במחקריה שילדים ששיבחו אותם על כך שהם “חכמים” נטו אחר כך לבחור משימות קלות, וילדים שקיבלו משוב על המאמץ נטו לבחור משימות שאפשר ללמוד מהן. בבית זה אומר שילד ששומע כל הזמן שהוא “חכם” עלול לחשוש לנסות משהו שהוא עלול להיכשל בו, וילד ששומע על המאמץ שלו לומד שאפשר להשתפר.

במקום שבח	נסו עידוד
”אתה ילד כל כך טוב"	"שמת לב שסבתא עייפה, ועזרת לה עם השקיות"
"איזה ציור יפה!"	"השקעת בצבעים. ספר לי על הציור"
"כל הכבוד, קיבלת מאה!"	"ישבת על החומר הזה כמה ערבים, ורואים את זה"
"אתה הכי חכם בכיתה"	"חיפשת עוד דרך לפתור, גם כשהראשונה לא עבדה"
"ילדה טובה!” (אחרי שסידרה את התיקים)	“סידרת את כל התיקים בכניסה. עכשיו כולנו מוצאים אותם"
"זה לא נורא” (אחרי כישלון)	“זה מאכזב. מה תיקח מזה לפעם הבאה?”

אני לא מציעה להפסיק לומר “כל הכבוד”. אני מציעה להוסיף אחריו משפט אחד שמתאר מה ראיתם.

איך נותנים עידוד לילד?

מתארים בפירוט מה ראיתם שהילד עשה, איזו תכונה או ערך זה מבטא, ואיך זה השפיע. בשפת הים אני קוראת לזה “משקפיים מעצימים”: לשקף לילד את הצעדים שלו, את ההתמדה ואת הנכונות, ולא רק את ההישג. כשמפרטים בפניו מה הוא עשה שעזר לו להצליח, הוא לומד איך לחזור על זה.

אלה הכלים מתוך ארגז הכלים שאני נותנת להורים:

• שיקוף חיובי. לשים לב להתנהגות שאתם רוצים שתמשיך, ולומר אותה בקול, בלי תוספות: “ראיתי שישבת וקראת ספר.”
• פוקוסינג על החיובי. ביום עמוס בוויכוחים, לחפש בכוונה רגע אחד שעבד, ולהזכיר אותו לפני השינה.
• עידוד על הדרך. להתייחס להשקעה, לא רק לתוצאה: “אני יודעת שזה לא תמיד קל לשבת וללמוד משהו שלא פשוט לך. ראיתי כמה התאמצת לחשוב על הפתרון.”
• הוקרה על תרומה. בגישה האדלריאנית ילד מרגיש שייך כשהוא תורם. “תודה שהכנת את השולחן, בזכותך התחלנו לאכול בזמן.”
• הוקרה על צעדים ביחסים. “היום ראיתי שהיית קשוב לאחותך ועזרת לה כשהיה לה קשה. אני רוצה שתדע שזה היה מרגש לראות.” משפט כזה עושה הרבה גם למריבות בין אחים.

ויש עוד דבר שקשה למדוד ואי אפשר לוותר עליו: הטון. ילדים קולטים את הכוונה שמאחורי המילים, את המבט ואת המנגינה. “כל הכבוד” שנאמר תוך כדי גלילה בטלפון מלמד את הילד משהו אחר לגמרי מאותן מילים שנאמרות בעיניים.

בחוברת שמצורפת לערכת הקלפים שלי אני מציעה טקס קצר לפני השינה: עוצמים עיניים ואומרים יחד תודה על דברים משמחים שקרו היום, על הפתעות, ועל הצלחות קטנות או גדולות. ילד שמתרגל לחפש בכל ערב את הרגעים הטובים לומד לשים לב גם להצלחות של עצמו.

מהן דוגמאות לחיזוק חיובי בבית?

דוגמאות טובות לחיזוק חיובי הן משפטים קצרים שמתארים מעשה אחד ספציפי, ברגע שהוא קורה או קצת אחריו. הן לא דורשות פרס ולא טקס מיוחד. המבחן פשוט: האם הילד יודע מהמשפט בדיוק מה הוא עשה, ולמה זה היה חשוב לכם? אם כן, זה עידוד.

מצב	משפט של עידוד
בוקר שבו התארגן בזמן	”התלבשת לפני שקראתי לך. ככה הבוקר שלנו היה רגוע”
שיעורי בית קשים	”נתקעת וחזרת לנסות. זה בדיוק מה שעוזר במתמטיקה”
ויתור בין אחים	”נתת לו לבחור ראשון, למרות שרצית בעצמך. ראיתי את זה”
אחרי התפרצות שנרגעה	”כעסת מאוד, ומצאת דרך להירגע. איך עשית את זה?”
מתבגרת ששיתפה	”אני מודה לך ששיתפת אותי, בצורה שמאפשרת לי לעזור”
עזרה בבית בלי שביקשו	”ראיתי שתלית את הכביסה. זה הוריד לי משהו מהראש”

אף אחד מהמשפטים האלה לא אומר לילד מי הוא. כולם אומרים מה הוא עשה, ומשאירים לו להסיק בעצמו שהוא ילד שמסוגל.

מה עושים כשהילד נכשל או מתנהג לא יפה?

דווקא אז העידוד הכי נחוץ. ילד שנכשל במבחן או שהתפרץ על אח צריך לשמוע שהוא לא שווה פחות בגלל זה. אפשר להפריד בין המעשה לבין הילד: “המכה הזו לא בסדר, ואני יודעת שאתה יכול לעצור את עצמך. בוא נחשוב מה תעשה בפעם הבאה שתכעס.”

עידוד והצבת גבולות עובדים יחד. ילד שמרגיש שמאמינים בו מסוגל לשמוע גם “לא” ולקבל תוצאה למעשה שלו, בלי להרגיש שהוא ילד רע. על הצד הזה כתבתי במאמר על השלכות במקום עונשים.

וכשהילד מאוכזב מעצמו, לא צריך למהר לשכנע אותו שהכל בסדר. “זה מאכזב” היא תגובה מעודדת, כי היא אומרת לו שראו אותו. ומשם אפשר לשאול מה הוא לוקח לפעם הבאה.

האם עידוד מתאים גם למתבגרים?

כן, ואולי במיוחד להם. מתבגרים רגישים לשבח שנשמע ילדותי או מוגזם, ולפעמים מגלגלים עיניים כבר מ”כל הכבוד”. משפט שמתאר משהו ספציפי ואמיתי עובר אצלם טוב יותר: “שמתי לב שדיברת עם אחיך בסבלנות, למרות שהיית עייף.” וכדאי לומר את זה בשקט, ולא מול החברים.

בגיל ההתבגרות החברים הופכים למראה העיקרית שבה המתבגר בודק מי הוא. דווקא אז הוא זקוק לכך שגם אנחנו נהיה עבורו מראה, חיובית ומדויקת. עידוד כזה בונה בהדרגה את מה שכתבתי עליו בהרחבה במאמר על ביטחון עצמי לילדים.

מתי כדאי להיעזר בהדרכת הורים?

כשאתם מרגישים שרוב המילים בבית הן תיקונים והערות, וקשה לכם למצוא את הרגעים הטובים, או כשהילד מגיב לכל מילה טובה בחשדנות. בהדרכה אנחנו מתרגלים יחד את השפה הזו על המצבים שקורים אצלכם בבית, כדי שתהיה זמינה לכם גם ברגעים העמוסים.

אם זה מדבר אליכם, קראו עוד על הדרכת הורים בגישה האדלריאנית, או קבעו שיחת היכרות ונראה יחד איפה כדאי להתחיל.