בקצרה
- פרלמנט משפחתי הוא מפגש קבוע של כל בני הבית, שבו כל אחד יכול להעלות נושא, כולם מקשיבים, וההחלטות מתקבלות יחד ובהסכמה.
- הרעיון מגיע מרודולף דרייקורס, תלמידו של אלפרד אדלר, שהמליץ להורים לקיים "מועצה משפחתית" קבועה.
- הישיבה הראשונה צריכה להיות קצרה ונעימה: הוקרות, נושא אחד קל, ומשהו כיפי בסוף.
- ישיבה שהופכת לבית משפט על ההתנהגות של הילדים נוטה להפסיק לעבוד, כי הילדים מפסיקים להגיע אליה בלב פתוח.
ערב קבוע באמצע השבוע, כל בני הבית סביב השולחן, ועל השולחן קונכייה. מי שמחזיק אותה מדבר, וכל השאר מקשיבים, בלי להיכנס לדברים ובלי לצחוק. ככה יכול להיראות פרלמנט משפחתי.
ברשימת הכלים שאני מלמדת בהדרכת הורים הפרלמנט המשפחתי מופיע לצד שיח בזמן ארוחת ערב ולצד בקשת סליחה כשיח מעצים. שלושתם עושים עבודה דומה: הם מלמדים ילדים שיש להם קול בבית, ושמישהו באמת מקשיב לו.
מהו פרלמנט משפחתי?
פרלמנט משפחתי הוא מפגש קבוע של כל בני הבית, שבו כל אחד, גם הילד הצעיר, יכול להעלות נושא. מקשיבים לכולם, מחפשים פתרונות יחד ומחליטים בהסכמה. הוא נקרא גם ישיבה משפחתית או מועצה משפחתית, והמטרה שלו היא לחזק את התקשורת במשפחה, יותר מאשר לנהל את הלוגיסטיקה שלה.
בשפת הים אני מדברת על המשפחה כעל ספינה. ההורים מחזיקים בהגה, אבל המסע שייך לכולם, וכל מי שעל הסיפון צריך לדעת לאן מפליגים ולמה. הפרלמנט הוא המקום שבו מסתכלים יחד על המפה.
מאיפה הרעיון של ישיבה משפחתית?
הרעיון מגיע מהגישה האדלריאנית. רודולף דרייקורס, תלמידו של אלפרד אדלר, המליץ להורים לקיים “מועצה משפחתית” קבועה, וכתב עליה בספר “ילדים: האתגר” שכתב עם ויקי סולץ. בעיניו זה היה תרגול של דמוקרטיה בבית: כל בני המשפחה שווים בערכם, גם כשהם לא שווים בתפקידם.
אדלר האמין שילד מרגיש שייך כשהוא תורם. בשפת הים אני קוראת לזה מועילות ותרומה. ילד שרואה שההצעה שלו נכנסה לתוכנית של השבת, או שהוא בחר בעצמו איך לעזור בבית, מרגיש חלק מהספינה. וילד שמרגיש שייך פחות צריך להילחם כדי שיראו אותו. על העקרונות האלה בהרחבה במאמר על הדרכת הורים בגישת אדלר.
איך מקיימים פרלמנט משפחתי בפעם הראשונה?
בוחרים זמן קבוע שמתאים לכולם, מודיעים עליו מראש, ומתחילים קצר ונעים. בפעם הראשונה עדיף לפתוח בהוקרות, לבחור נושא אחד קל, כמו תוכנית לשבת הקרובה, ולסיים במשהו כיפי יחד. את הנושאים הקשים משאירים לפגישות הבאות, כשכבר יש אמון בתהליך. המטרה של הישיבה הראשונה היא שכולם ירצו לחזור.
- לבחור זמן קבוע. מסתכלים על לוח הזמנים של כל בני הבית ומוצאים זמן שבו כולם פנויים, בלי חוגים ובלי לחץ. מספרים לילדים מראש מתי זה יהיה. כבוד לזמן של כל אחד הוא חלק מהמסר.
- לתלות לוח נושאים. דף על המקרר שכל אחד יכול לכתוב עליו נושא במהלך השבוע. ילדים שעוד לא כותבים יכולים לצייר.
- לפתוח בהוקרות. כל אחד אומר משהו טוב שראה אצל מישהו אחר במשפחה השבוע. ההורה מתחיל, כי ככה הילדים לומדים מה זה שיתוף כן ונעים.
- להעביר את הקונכייה. חפץ אחד שמסמן מי מדבר. בערכת הקלפים שלי, “אוצרות לב הים”, זו קונכייה: מי שמחזיק אותה מדבר, השאר מקשיבים. אפשר להשתמש בכל חפץ שיש בבית.
- נושא אחד, וסיעור מוחות. כל הרעיונות נרשמים, גם המצחיקים, בלי לבקר אותם. ככל שמבקשים מהילדים רעיונות לפתרון, כך הם מתאמנים לשמוע את הקול הפנימי שלהם.
- להחליט בהסכמה, לניסיון. בוחרים רעיון שכולם יכולים לחיות איתו, ומסכימים לנסות אותו עד הפרלמנט הבא.
- לסיים במשהו כיפי. קינוח, משחק, סיבוב של קלפים. הזיכרון שהילדים לוקחים מהישיבה הוא מה שנוטה להביא אותם לישיבה הבאה.
איך נראית ישיבה משפחתית ראשונה, לדוגמה?
נניח משפחה עם שני ילדים, אחד בגן ואחת בכיתה ד’. הישיבה נפתחת בהוקרות: אמא אומרת לבן שראתה אותו עוזר לאחותו לנעול נעליים, והבת אומרת לאבא תודה על הסיפור לפני השינה. הנושא היחיד הוא מה עושים בשבת. כל אחד מציע, גם הצעות מצחיקות, ובוחרים יחד. מסיימים בקינוח.
בישיבה כזו לא נפתרה שום בעיה גדולה, ובשביל פעם ראשונה זה בדיוק מספיק. הילדים חוו שהקול שלהם משנה משהו בבית, וסביר שיגיעו לישיבה הבאה עם נושא משלהם על המקרר.
מאיזה גיל אפשר לשתף ילדים בפרלמנט משפחתי?
ילדים יכולים להשתתף מהגיל שבו הם מסוגלים לשבת כמה דקות ולהגיד מה הם רוצים, לפעמים כבר בגן. הצעירים משתתפים בהוקרות ובבחירה בין שתי אפשרויות, ילדים בבית הספר כבר מציעים פתרונות ורושמים החלטות, ומתבגרים יכולים להנחות את הישיבה בעצמם. ההורים נשארים אחראים לכך שהשיחה מכבדת.
| גיל | איך משתתפים | מה עוזר |
|---|---|---|
| גן | הוקרה אחת, בחירה בין שתי אפשרויות, ציור בלוח הנושאים | ישיבה קצרה, ואפשר לקום ולחזור |
| בית ספר יסודי | מעלים נושאים, מציעים פתרונות, רושמים את ההחלטות | תפקיד לכל ילד, כמו שומר הזמן או מי שמחזיק את הקונכייה |
| מתבגרים | מנחים בתורות, מעלים נושאים שחשובים להם, כמו שעות חזרה ומסכים | לקבל באמת החלטות שהם הציעו, ולא רק להקשיב להן |
מתבגרים צריכים במיוחד את התחושה שהם בשליטה ושמתייחסים אליהם כאל בוגרים. אצלם הפרלמנט עובד טוב כשהוא דומה לשיתוף התייעצות: ההורים משתפים במה שחשוב להם, ומתייעצים באמת.
על מה מדברים בישיבה משפחתית?
על כל מה שנוגע לחיים המשותפים: תוכניות לשבת ולחופשה, חלוקת מטלות, כללי מסכים, ויכוח שחוזר בין האחים. אפשר גם לשתף במשהו טוב שקרה, ולבקש סליחה. בשפת הים בקשת סליחה היא שיח מעצים ואנושי, והורה שמבקש סליחה ליד השולחן מלמד את הילדים יותר מכל הסבר.
בקשת סליחה יכולה להיות פשוטה מאוד: “סליחה שצעקתי עלייך אתמול. הייתי עייפה, וזה לא היה בסדר כלפייך.”
חלוקת מטלות היא נושא טוב לפרלמנט, כי היא מאפשרת לילדים לבחור בעצמם איך לתרום. פורשים את האפשרויות ושואלים מה מתאים להם ומה מלהיב אותם לקחת על עצמם. ילד שבחר בעצמו את התפקיד חווה את עצמו כמי שתורם, ולא כמי שמקבל הוראות.
גם כללי מסכים עובדים טוב יותר כשהם עולים לפרלמנט. ההורים מציגים את מה שמדאיג אותם, למשל שינה וארוחות בלי טלפונים, ומזמינים את הילדים להציע כללים. כללים שהילדים ניסחו בעצמם נוטים להחזיק יותר.
ומריבה שחוזרת בין האחים על אותו דבר מתאימה לפרלמנט יותר מאשר לרגע הסוער עצמו. על זה כתבתי בהרחבה במאמר על מריבות בין אחים.
מה מכשיל פרלמנט משפחתי?
ישיבה משפחתית נוטה להיכשל כשהיא הופכת לבית משפט על ההתנהגות של הילדים, כשההורים מגיעים עם החלטה מוכנה ורק מבקשים אישור, או כשהיא מתקיימת רק אחרי משבר. ילדים מזהים מהר מתי הקול שלהם לא באמת משפיע, ומפסיקים להגיע לישיבה בלב פתוח.
| מה מכשיל | מה עושים במקום |
|---|---|
| מעלים רק בעיות ותלונות | פותחים בהוקרות, והופכים כל תלונה לבקשה |
| משתמשים בישיבה כדי לנזוף | זה לא הזמן לביקורת או להנהלת חשבונות. ענייני משמעת נשארים בחוץ |
| ההורים מחליטים מראש | מציגים את הבעיה, לא את הפתרון, ומוכנים לנסות רעיון של ילד |
| לוחצים על ילד לדבר | לא לוחצים לעולם. ילדים נפתחים מתוך הדוגמה והעקביות שלכם |
| מבטלים כשיש עומס | שומרים על המועד, ואם חייבים לדחות, מעדכנים וקובעים מחדש |
| הישיבה נמשכת ונמשכת | עוצרים כשעוד נעים |
מה ההבדל בין פרלמנט משפחתי לשיחה בארוחת ערב?
שיחה בארוחת ערב היא מפגש יומיומי של שיתוף: מה עבר על כל אחד, מה שימח ומה הרגיז. לא מחליטים בה דברים. הפרלמנט הוא מפגש קבוע ומתוכנן, שבו מעלים נושאים, מחפשים פתרונות ומחליטים. שני הכלים משלימים זה את זה, וארוחה טובה היא לפעמים הקרקע שעליה פרלמנט יכול לצמוח.
לשיחה בארוחת הערב כתבתי רשימה של שאלות לשיחה משפחתית בארוחת ערב. ואם אתם רוצים כלי שיעזור לפתוח את השיחה, בערכת הקלפים “אוצרות לב הים” יש גם רעיונות לשיחה ולמשחק סביב ארוחה משפחתית.
מתי כדאי להיעזר בהדרכת הורים כדי להתחיל?
כשניסיתם לקיים ישיבה משפחתית והיא נגמרה בוויכוח, כשאחד ההורים מתלהב והשני לא, או כשהבית עמוס כל כך במאבקים שקשה לדמיין את כולם יושבים יחד בשקט. בהדרכה אנחנו מתכננים יחד את הישיבה הראשונה, מה יעלה בה ומה יישאר בחוץ, ואיך שומרים עליה לאורך זמן.
ואפשר גם להתחיל בקטן, בפרלמנט קצר אחרי ארוחת שישי, ולגדול משם בקצב שמתאים לכם. אם אתם רוצים לבנות את זה יחד, קראו עוד על הדרכת הורים אצלי, או קבעו שיחת היכרות.
