ויסות רגשי לילדים

ויסות רגשי לילדים הוא היכולת של ילד להרגיש רגש חזק, לשים לב אליו, להירגע ולבחור מה לעשות איתו, במקום שהרגש יבחר בשבילו. ילד שמווסת את עצמו עדיין כועס, מפחד ונעלב. ההבדל הוא שהוא מצליח לחזור לעצמו.

כמטפלת רגשית בפסיכודרמה וכמדריכת הורים מוסמכת מטעם מכון אדלר, אני פוגשת את הנושא הזה כמעט בכל משפחה שמגיעה אליי, תחת שמות שונים: התקפי זעם, “הוא עושה לי דווקא”, פחדים, ילדה שבוכה מכל דבר, ילד שסוגר את עצמו בחדר. מאחורי כולם עומדת אותה שאלה: איך עוזרים לילד לחזור לעוגן שבתוכו, גם כשהים סוער?

מהו ויסות רגשי אצל ילדים?

ויסות רגשי הוא היכולת לנהל את העוצמה של רגש ואת משך הזמן שלו: לשים לב שהוא מתחיל, להרגיע את הגוף, להבין מה הרגש מבקש, ולבחור תגובה שמתאימה למצב. זו לא היכולת לא להרגיש. ילד מווסת הוא ילד שמרגיש הכל, ויודע לחזור לעצמו.

קושי בוויסות נראה בשני כיוונים. לפעמים הוא יוצא החוצה, בהתפרצויות כעס, בתוקפנות או בהתנגדות. ולפעמים הוא נכנס פנימה, בהסתגרות, בדמעות שלא יוצאות, או בילד שכבר לא מאמין בעצמו. הילד השקט שסוגר את הדלת צריך עזרה בוויסות בדיוק כמו הילד שטורק אותה.

רגשות אינם הבעיה. כעס אינו הבעיה. גם פחד, תסכול או עצב אינם אויבים שצריך להילחם בהם. הם סימנים.

בשפת הים אנחנו לא מלמדים ילדים לשלוט ברגשות שלהם. אנחנו מלמדים אותם להקשיב להם, להבין אותם ולבחור את הדרך שבה הם רוצים לפעול.

מהי ויסות חושי ורגשי?

ויסות חושי הוא היכולת של הגוף לעבד גירויים כמו רעש, מגע, אור, תנועה וטעמים, ולהגיב אליהם בעוצמה מתאימה. ויסות רגשי הוא היכולת לנהל רגשות. השניים קשורים: ילד שהגוף שלו מוצף מרעש או מבדים מגרדים יגיע גם להצפה רגשית מהר יותר, ולכן לפעמים צריך לבדוק את שניהם.

אצל ילד רגיש מאוד שני הצדדים נפגשים לעיתים קרובות. כשקשה לדעת מה קודם למה, כדאי להתחיל בבירור רחב ולא לנחש.

איך מתפתח ויסות רגשי אצל ילדים?

בהדרגה, ולאורך שנים רבות. תינוק נרגע רק דרך המבוגר שלידו, פעוט מתחיל להשתמש במילים ובחפצים מרגיעים, וילד בגיל בית הספר כבר מסוגל להתאפק בחוץ ולחכות. לפי המכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית (NIMH), האזור הקדמי במוח, שאחראי על עצירה ותכנון, ממשיך להתפתח עד אמצע או סוף שנות העשרים.

המשמעות המעשית היא שכשילד בן תשע “מתנהג כמו קטן” בזמן סערה, הוא לא נסוג לאחור. הוא פשוט עוד בדרך, והמוח שלו עדיין צריך את המבוגר שלידו.

מהו ויסות משותף, ולמה הילד צריך את המבוגר שלידו?

ויסות משותף הוא הרגעה שקורית בין שני אנשים: מערכת העצבים של הילד נרגעת דרך מבוגר רגוע שלידו, דרך הקול, המגע והקצב שלו. כך ילדים לומדים להירגע לבד. קודם עושים את זה איתם, הרבה פעמים, ורק אחר כך הם מסוגלים לעשות את זה בעצמם.

איך זה נראה בפועל עם ילד בן שמונה שמתפרץ? מתיישבים לידו, ולא מעליו. מורידים את הקול. נושמים לאט, כך שהוא יכול לשמוע ולראות את הנשימה. אומרים מעט: “אני פה.” אם הוא מוכן, יד על הגב. אתם לא מסבירים לו איך להירגע. אתם מראים לו את זה בגוף שלכם, והגוף שלו לומד מהגוף שלכם.

החוקר אדוארד טרוניק הראה את זה בשנות השבעים בניסוי שנקרא “הפנים הקפואות” (Still Face). אמהות התבקשו להפסיק להגיב לתינוקות שלהן ולהביט בהם בפנים חתומות. תוך זמן קצר התינוקות ניסו למשוך את תשומת הלב, ואז נלחצו ובכו. הניסוי מראה עד כמה מוקדם, ועד כמה עמוק, ילדים נשענים על הפנים של המבוגר שלידם כדי להירגע.

ומכאן מגיע החלק הקשה: כשההורה מוצף בעצמו, קשה מאוד לעזור לילד מוצף להירגע. לכן חלק גדול מהעבודה שלי עם הורים הוא על הרגע של ההורה עצמו: לזהות את הגל אצלכם, לעצור רגע לפני התגובה, ולבחור. מהסמכות החדשה של פרופ’ חיים עומר אני לוקחת את רעיון השהיית התגובה: אתם לא חייבים להגיב עכשיו. הילד שלכם לא צריך עוד צעקות. הוא צריך מבוגר שיעזור לו לחזור לעוגן.

מה זה העוגן בשפת הים, ואיך הוא עוזר לילד להירגע?

העוגן הוא הדימוי המרכזי בשפת הים, הגישה שפיתחתי: עוגן הוא מה שמחזיק את הספינה במקום כשיש גלים. אצל ילד, העוגן הוא המקום היציב בפנים שאליו אפשר לחזור, יחד עם הכלים שעוזרים להגיע אליו: לעצור, לנשום, להרגיש, להבין מה הלב מבקש, ולבחור תגובה.

שפת הים משלבת תקשורת מחברת, מיינדפולנס, פסיכודרמה והגישה האדלריאנית, ומשתמשת בדימויים מעולם הים כדי לתת לילדים ולהורים שפה פשוטה לרגש. אני מלמדת ילדים, מתבגרים והורים לזהות את הרגע שלפני הצעקה. את הרגע שלפני ההתפרצות. את הרגע שבו עדיין אפשר לעצור.

לצד העוגן יש עוד כמה דימויים שחוזרים בעבודה שלי. הגל מזכיר שכל רגש עולה, מגיע לשיא, ויורד. שובר הגלים הוא ההורה שסופג את הגל בלי להחזיר אותו. המזח הוא המקום שאליו עולים לרגע, מעל המים הגועשים, כדי לנשום ולחזור. ואחרי שהסערה נרגעת, יש את השיח המחבר, הכלי שגיבשתי לשיחה שאחרי: להיכנס לנעליים של הילד, להרגיש מה הוא מרגיש, לשאול מה הצורך שלו, ורק אז להתחבר ולחפש פתרון יחד.

ילד שלמד את השפה הזו מקבל דרך פשוטה לומר מה קורה לו. במקום לטרוק דלת, הוא יכול לומר “יש לי גל גדול עכשיו”, או “אני צריך רגע על המזח”, ולצאת לנשום. הורה שמכיר את אותה שפה יודע מה הילד מבקש, בלי שיצטרכו להתווכח על זה באמצע הסערה. הדימויים האלה עובדים בדרך כלל גם עם ילדים צעירים, כי הם מוחשיים: את הגל אפשר לצייר, ואת העוגן אפשר להחזיק ביד.

חוסן רגשי לא נמדד בזה שלא נופלים. הוא נמדד ביכולת לחזור לעצמנו שוב ושוב.

למה ילדים מקבלים התקפי זעם, ומה עושים ברגע עצמו?

התקף זעם בגיל בית הספר הוא בדרך כלל סוף של שרשרת: יום של התאמצות, תסכול, מעבר, רעב או עייפות, ובקשה קטנה אחת שמציפה את הכוס. ברגע עצמו לא מסבירים ולא מתווכחים. מורידים את הקול, אומרים מעט, שומרים על ביטחון ונשארים קרובים, כמו שובר גלים שסופג את הגל במקום להחזיר אותו. השיחה האמיתית מגיעה אחרי שהסערה נרגעת: מה הציף אותך, איפה הרגשת את זה בגוף, מה יעזור בפעם הבאה. כשההתפרצויות תכופות, כוללות פגיעה או מופיעות גם בבית הספר, כדאי להתייעץ. אצל ילדים עם קשיי קשב התמונה הזו חזקה במיוחד, ועליה הרחבתי בהורות לילד עם ADHD.

את שלבי ההתקף, מה עוזר בכל שלב ומשפטים שאפשר לומר ברגע עצמו ריכזתי במאמר על התקפי זעם אצל ילדים.

האם הילד באמת עושה דווקא?

לפעמים כן, אבל הרבה פחות ממה שנדמה ברגע של כעס. ברוב המקרים, מה שנראה כמו התרסה הוא הצפה של מערכת העצבים: כשהמוח מוצף קשה לעצור, לעבור ממשימה למשימה ולווסת רגשות, והבקשה פשוט לא נכנסת. כשזו באמת התנגדות, אלפרד אדלר ותלמידו רודולף דרייקורס מציעים לשאול מה המטרה של ההתנהגות: תשומת לב, כוח, נקמה או ויתור. הרגש שעולה בכם, רוגז, כעס, עלבון או ייאוש, הוא הרמז הטוב ביותר. ולפני שחוזרים על אותה בקשה בפעם השלישית, כדאי להתקרב, ליצור קשר עין, לגעת בעדינות בכתף ולומר משפט אחד קצר. לפעמים החיבור מגיע לפני שיתוף הפעולה.

איך מבדילים בין הצפה למאבק כוח, ומה עושים בכל אחד מהם: הילד שלי עושה לי דווקא.

איך הורים עוזרים לילד עם חרדה?

חרדה היא פחד שגדול מהמצב, נמשך לאורך זמן ומתחיל להחליט בשביל הילד מה הוא עושה ומה לא. הדבר המפתיע הוא שהרגעה בלי סוף והימנעות ממה שמפחיד, שנראות כמו עזרה, מחזקות לאורך זמן את החרדה. פרופ’ אלי לבוביץ מאוניברסיטת ייל קורא לזה היענות, ופיתח תוכנית שעובדת רק עם ההורים כדי לצמצם אותה בהדרגה. מה שעוזר הוא משפט שמכיר בפחד ומביע ביטחון בילד, כלים של גוף ונשימה כמו תרגיל חמשת החושים, וסולם של צעדים קטנים שהילד שותף לתכנון שלו. כשהחרדה נמשכת שבועות ופוגעת בשינה, בבית הספר או בחברים, הכתובת היא פסיכולוג ילדים.

ההבדל בין פחד רגיל לחרדה, ומה אומרים לילד ברגע עצמו: חרדה אצל ילדים.

מה זה ילד רגיש מאוד, ואיך מלווים אותו?

ילד רגיש מאוד קולט יותר פרטים, מעבד אותם לעומק ומגיב רגשית בעוצמה. הפסיכולוגית איליין ארון, שטבעה את המושג, מעריכה שמדובר בכ-15 עד 20 אחוז מהילדים, ורואה בזה מאפיין מזג ולא הפרעה. ילד רגיש מגיע להצפה מהר יותר, ולכן הוא צריך יותר מרחב להירגע, הכנה מראש לשינויים, ומילים לרגשות. הוא צריך גם מבוגרים שלא יגידו לו “אל תהיה כזה רגיש”, כי המסר הזה מלמד אותו בעיקר להסתיר את עצמו. גם אני אדם רגיש מאוד (HSP), ואני יודעת מבפנים כמה הרגישות הזו יכולה להיות מתנה כשמלווים אותה נכון, ומה קורה כשגם ההורה רגיש.

רשימת התבוננות להורים, וההבדל מחרדה ומקושי חושי: ילד רגיש מאוד.

איך מפתחים אינטליגנציה רגשית אצל ילדים?

אינטליגנציה רגשית היא היכולת לזהות רגשות אצל עצמך ואצל אחרים, לתת להם שם ולבחור תגובה. המונח התפרסם בזכות ספרו של דניאל גולמן מ-1995, ורוב המרכיבים שלו נלמדים, ובעיקר בבית. אוצר מילים רגשי רחב עוזר להירגע: מחקר של מתיו ליברמן מאוניברסיטת UCLA מצא שמתן שם לרגש מוריד את הפעילות באזורי האזעקה של המוח. ילד שמכיר רק “כועס” מכניס לתוכו גם עלבון, קנאה, בושה ואכזבה. הורים בונים את היכולת הזו כשהם מדברים על הרגשות של עצמם, מתקפים את הרגש של הילד, ומשחקים יחד עם קלפי רגשות.

ממה מורכבת אינטליגנציה רגשית ואיך מתרגלים אותה בבית: אינטליגנציה רגשית לילדים.

איך מיינדפולנס עוזר לילדים להירגע?

מיינדפולנס הוא תרגול קצר של תשומת לב לנשימה, לגוף ולרגש ברגע הזה, בלי לשפוט. הוא מלמד את הילד לשים לב לגל עוד לפני שהוא מציף אותו, ולגלות שיש בתוכו מקום רגוע שאפשר לחזור אליו. כדאי לתרגל דווקא ברגעים השקטים, לפני השינה או אחרי ארוחת ערב, כדי שהכלי יהיה זמין כשהסערה מגיעה. לא צריך סרטון ולא צריך ציוד: כמה דקות של נשימה בקצב של גלים, יד על הבטן ושם לרגש מספיקות כדי להתחיל. מטה-אנליזה שפורסמה ב-2019 מצאה שתרגול מיינדפולנס אצל ילדים ובני נוער שיפר את רמות החרדה והלחץ, בהיקף קטן.

תרגיל מודרך שאפשר להקריא לילד, שלב אחר שלב: מיינדפולנס לילדים.

מהו שאלון ויסות רגשי לילדים?

שאלון ויסות רגשי לילדים הוא כלי שבו מבוגר שמכיר את הילד, הורה או מורה, מדרג עד כמה היגדים מסוימים מתארים אותו. אחד השאלונים המוכרים במחקר הוא ה-Emotion Regulation Checklist, שפיתחו אן שילדס ודנטה צ’יקטי ב-1997 לילדים בגיל בית הספר. שאלון כזה לבדו לא מאבחן. הוא חלק מבירור אצל איש מקצוע.

מה שכן אפשר לעשות בבית הוא להתבונן. השאלות האלה לא נותנות ציון, אבל הן עוזרות לראות דפוס, ומאוד עוזרות כשמגיעים לשיחה עם איש מקצוע:

• כמה זמן לוקח לילד לחזור לעצמו אחרי כעס או אכזבה?
• האם הסערות מגיעות בעיקר בבית, או גם בבית הספר ובחוגים?
• האם הוא מסוגל לומר במילים מה הוא מרגיש, לפחות אחרי שנרגע?
• מה מרגיע אותו: מגע, שקט, תנועה, שיחה?
• האם יש מצבים קבועים שבהם זה קורה, כמו בקרים, מעברים או השעה שאחרי בית הספר?
• איך הסערות משפיעות על החברויות, על הלימודים ועל האווירה בבית?

מהן דרכי הטיפול בוויסות רגשי?

הדרך תלויה במקור הקושי. כשהקושי מופיע בעיקר בבית, הדרכת הורים היא לרוב נקודת ההתחלה. כשהילד צריך מרחב משלו, יש טיפול רגשי, למשל בפסיכודרמה או במשחק, ואימון CBT שמלמד כלים מעשיים. קושי חושי מתברר אצל מרפאה בעיסוק, וחשד לחרדה, לדיכאון או ל-ADHD מתברר אצל פסיכולוג או פסיכיאטר ילדים.

הרבה הורים מתלבטים במה להתחיל, ועל ההתלבטות הזו כתבתי בהדרכת הורים או טיפול לילד.

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

כשהקושי נמשך שבועות ולא חולף, כשההתפרצויות תכופות או כוללות פגיעה בעצמו או באחרים, כשהן מופיעות גם בבית וגם בבית הספר, כשהילד נמנע מדברים שאהב או מתחיל לומר שהוא “רע”, או כשאתם כבר מותשים. אם הילד מדבר על פגיעה בעצמו, פונים מיד לרופא או לקו הסיוע של עמותת ער”ן, 1201.

פנייה לעזרה היא לא סימן שנכשלתם. היא סימן שאתם רואים את הילד, ורוצים לתת לו עוד כלים. במעל עשור של עבודה עם מאות משפחות, למדתי שהשינוי מתחיל לעיתים קרובות כשמישהו רואה את הצורך שמתחת להתנהגות.

בקליניקה אני עובדת עם ילדים ובני נוער על הרגע שלפני הגל: לזהות אותו בגוף, לתת לו שם, ולבחור תגובה אחרת. אני משלבת פסיכודרמה, אימון CBT, מיינדפולנס ותקשורת מקרבת, ובמקביל מלווה את ההורים, כי ילדים לומדים בעיקר מהדרך שבה אנחנו חיים את מה שאנחנו מלמדים. אפשר לקרוא על הדרך שבה אני עובדת בטיפול רגשי ואימון CBT לילדים ונוער, ולקבוע שיחת היכרות.

המטרה, בסוף, היא לעזור לילדים ולהורים למצוא את העוגן שבתוכם, כדי שגם כשהים סוער, הם יוכלו להישאר מחוברים לעצמם, זה לזה ולדרך שבה הם בוחרים ללכת.