אינטליגנציה רגשית לילדים: איך מפתחים אותה בבית?

יש ילדים שיודעים לומר “אני מאוכזב כי חשבתי שנלך לים”, ויש ילדים שכל מה שהם מרגישים יוצא כ”אני כועס” או כטריקת דלת. ההבדל ביניהם הוא בדרך כלל לא באופי. הוא באוצר המילים הרגשי ובתרגול.

אינטליגנציה רגשית היא אחד היסודות של ויסות רגשי לילדים: ילד שמזהה מה הוא מרגיש ויודע לקרוא לזה בשם, מסוגל לעצור לפני שהרגש מציף אותו. והחלק הכי מעודד הוא שאת רוב היכולת הזו לומדים, ובעיקר בבית.

מהי אינטליגנציה רגשית לילדים?

אינטליגנציה רגשית היא היכולת לזהות רגשות, להבין מה גורם להם, להירגע כשהם מציפים, ולקרוא נכון את הרגשות של אחרים. המונח התפרסם בעולם בזכות ספרו של הפסיכולוג דניאל גולמן, “אינטליגנציה רגשית”, שיצא ב-1995 ונשען על מחקר של פיטר סאלובי וג׳ון מאייר.

אצל ילדים זה נראה פשוט מאוד. ילדה בת שבע שאומרת “אני לא רוצה לשחק עכשיו כי אני עצובה שנועה לא הזמינה אותי” עושה כמה דברים בבת אחת: מזהה רגש, נותנת לו שם, מבינה מה גרם לו, ומבקשת את מה שהיא צריכה. מבוגרים רבים עדיין לומדים לעשות את זה.

ממה מורכבת אינטליגנציה רגשית?

גולמן תיאר חמישה תחומים שבונים יחד את האינטליגנציה הרגשית: מודעות עצמית, ויסות עצמי, מוטיבציה, אמפתיה ומיומנויות חברתיות. הם קשורים זה בזה, וילד יכול להיות חזק באחד ולהתקשות באחר. כל אחד מהם נראה אחרת אצל ילד בגיל בית הספר, ולכל אחד יש משהו פשוט שהורים יכולים לעשות בבית:

למה אוצר מילים רגשי כל כך חשוב?

כי רגש שיש לו שם קל יותר להחזיק. מחקר של מתיו ליברמן ועמיתיו מאוניברסיטת UCLA, שפורסם ב-2007, מצא שכאשר אנשים נותנים שם לרגש שהם רואים, הפעילות באמיגדלה, האזור במוח שמגיב לאיום, יורדת. במילים פשוטות: לקרוא לרגש בשם עוזר להרגיע אותו.

ילד שמכיר רק “שמח”, “עצוב” ו”כועס” מכניס לתוך “כועס” גם עלבון, גם קנאה, גם בושה, גם אכזבה וגם תסכול. כל אחד מהם צריך משהו אחר: אכזבה צריכה חיבוק, תסכול צריך עזרה בפירוק המשימה, בושה צריכה פרטיות. כשאין מילים, כולם יוצאים כצעקה אחת.

בשפת הים אני מחברת כל רגש לצורך שמאחוריו, על בסיס התקשורת המקרבת של מרשל רוזנברג. כשצורך מתמלא, עולים רגשות כמו שמחה, רוגע ושקט. כשצורך לא מתמלא, עולים כעס, היסוס, דריכות או הצפה. בין הצרכים שאני חוזרת אליהם עם ילדים: קבלה, הערכה, תמיכה, שייכות, משמעות וביטוי עצמי. “אתה כועס כי רצית שיקשיבו לך?” היא שאלה שמלמדת ילד לחפש את מה שמתחת לרגש.

איך מפתחים אינטליגנציה רגשית אצל ילדים בבית?

רוב העבודה קורית ברגעים קטנים: כשהילד חוזר עצוב מבית הספר, כשהוא מתפרץ, כשאתם בעצמכם מתוסכלים. הדרך שבה ההורה מגיב לרגש של הילד, וגם לרגש של עצמו, מלמדת יותר מכל הסבר. ילדים לומדים דרך צפייה בנו, ולכן הם מחקים את מה שאנחנו עושים הרבה יותר ממה שאנחנו אומרים.

מה זה אימון רגשי לפי ג׳ון גוטמן?

הפסיכולוג ג׳ון גוטמן תיאר בספרו Raising an Emotionally Intelligent Child (1997) גישה שהוא קרא לה אימון רגשי. הוא מצא שהורים שמגיבים לרגשות של הילד בדרך הזו מגדלים ילדים שמווסתים את עצמם טוב יותר. אלה הצעדים שהוא מתאר:

• לשים לב לרגש, גם כשהוא קטן, לפני שהוא הופך לסערה.
• לראות ברגש הזדמנות להתקרב וללמד, ולא הפרעה שצריך להעלים.
• להקשיב ולתקף: “זה באמת מאכזב.”
• לעזור לתת שם: “נשמע שאתה מקנא באחיך שקיבל.”
• להציב גבול ולחפש פתרון יחד: כל הרגשות מותרים, לא כל ההתנהגויות.

איך נראית שיחה כזו בפועל?

ילד בן תשע חוזר מבית הספר וזורק את התיק בכעס, כי לא בחרו בו לקבוצה בהפסקה. במקום “לא נורא, מחר יבחרו בך”, אפשר לשבת לידו ולומר: “נראה לי שהיום היה לך משהו קשה בהפסקה.” אחרי שהוא מספר: “זה ממש מעליב כשלא בוחרים בך. אני מבינה למה אתה כועס.” ורק אחרי שהוא מרגיש שהבינו אותו: “רוצה לחשוב יחד מה אפשר לעשות מחר?”. הוא לא קיבל פתרון מוכן. הוא קיבל שם לרגש, הרגיש שרואים אותו, והוזמן לחשוב בעצמו.

מה ההורה יכול לעשות כבר היום?

• לדבר על הרגשות של עצמכם. “היה לי יום מתסכל בעבודה, אני צריכה כמה דקות להירגע.” ילד ששומע מבוגר מתאר רגש ומה הוא עושה איתו, לומד שאפשר.
• להרכיב משקפיים מעצימים. זה כלי שאני מלמדת בהדרכות הורים: לשקף לילד מה ראיתם בו, במילים מדויקות. “ראיתי שהתאפקת כשאחותך לקחה לך את המשחק.” כך הוא לומד לזהות גם את הכוחות שלו, לא רק את הקשיים.
• ארוחת ערב עם שיתוף. כל אחד מספר על רגע אחד מהיום ואיך הרגיש בו. ההורים מתחילים.
• ספרים וסרטים. “מה לדעתך הוא הרגיש כשזה קרה?” היא שאלה שמפתחת אמפתיה בלי שהילד בכלל מרגיש שמלמדים אותו.

איך משחקים עם קלפי רגשות בבית?

פורסים את הקלפים, שואלים שאלה פשוטה כמו “איזה קלף מזכיר משהו שקרה לי היום?”, וכל אחד בוחר קלף ומספר. ההורה מתחיל, כדי להראות שמותר לשתף, ושאר המשתתפים מקשיבים בלי לשפוט. קלף נותן לילד מילה לרגש שקשה לו לבטא, ופותח שיחה שלא הייתה קורית אחרת.

כשיצרתי את ערכת הקלפים “אוצרות לב הים”, בניתי לה כמה כללים שאני מציעה גם לכל משחק רגשות אחר:

• מתחילים תמיד בדוגמה אישית. ההורה פותח את הסבב, וכך הוא משמש מודל לשיתוף.
• מדברים רק עם הקונכייה. מי שמחזיק את הקונכייה (או כל חפץ אחר) מדבר, והשאר מקשיבים. זה מאמן ילדים גם לקחת את זכות הדיבור וגם להקשיב.
• מקשיבים בלי לשפוט. בלי ללעוג, בלי לתקן, בלי “אבל למה הרגשת ככה?”. אין תשובות נכונות.
• מילון בהישג יד. בערכה יש מילון שמסביר כל ביטוי רגשי, כדי שגם ילד שלא מכיר מילה כמו “מאוכזב” או “מוצף” יוכל להשתמש בה.
• אפשר תמיד לוותר. מי שלא נוח לו עם שאלה בוחר קלף אחר.

אם אתם רוצים להתחיל בלי לקנות כלום, אפשר להתחיל עם קלפי רגשות להדפסה, להדפיס בבית ולשחק עוד הערב. ואם אתם מחפשים כלי עמוק יותר, עם קלפי משימות, שאלות פתוחות להורים ומילון רגשות, אפשר להכיר את ערכת הקלפים הטיפוליים אוצרות לב הים, שקיבלה תו תוכן של מכון אדלר.

מה הקשר בין אינטליגנציה רגשית לוויסות רגשי?

אינטליגנציה רגשית היא הבסיס, וויסות רגשי הוא מה שקורה בזמן אמת. ילד שמזהה שהוא מתחיל לכעוס, ויודע לקרוא לזה בשם, יכול לבחור לעצור, לבקש הפסקה או לומר מה הוא צריך. ילד שלא מזהה את הגל מגלה אותו רק כשהוא כבר בשיא, ואז כבר קשה מאוד לעצור.

לכן ילדים עם אוצר מילים רגשי מצומצם מגיעים לפעמים להתקפי זעם שנראים כאילו באו משום מקום. וילדים רגישים מאוד, שמרגישים הכל בעוצמה, צריכים את המילים האלה אפילו יותר, כדי שהרגש לא יישאר “סערה מעורפלת”.

כשילד מתקשה מאוד לזהות ולבטא רגשות, למרות כל הניסיונות בבית, אפשר לעבוד על זה גם בטיפול. בפסיכודרמה ילדים מבטאים רגשות דרך משחק, דמיון ותנועה, עוד לפני שיש להם מילים. על הדרך שבה אני עובדת אפשר לקרוא בטיפול רגשי ואימון CBT לילדים ונוער.

ואם אתם רוצים לראות איך כל החלקים מתחברים, מהרגע שהילד מזהה רגש ועד הרגע שהוא חוזר לעצמו אחרי סערה, ריכזתי את זה במדריך ויסות רגשי לילדים.