בקצרה
- ביטחון עצמי אצל ילדים נבנה בעיקר מהמסרים שהם מקבלים מהמבוגרים הקרובים: עידוד על מאמץ, אמון ביכולת שלהם ומקום לטעות ולנסות שוב.
- הדימוי העצמי הוא מה שהילד חושב על עצמו, והביטחון העצמי הוא האופן שבו זה נראה בהתנהגות שלו, ולכן עובדים קודם על הדימוי.
- משפטים שמתארים מה הילד עשה, כמו "ראיתי כמה התאמצת", בונים יותר ממחמאות כלליות כמו "אתה גאון".
- סדנת ביטחון עצמי לילדים היא מסגרת קבוצתית שבה ילדים מתרגלים מצבים שקשים להם, ושווה לבחור מסגרת שמשתפת גם את ההורים.
כתבתי על הנושא הזה ב-ynet, בכתבה “שלושה צעדים לחיזוק הביטחון העצמי של ילדיכם”. ביטחון עצמי הוא הבסיס של כל מיומנויות חברתיות לילדים: ילד שסומך על עצמו מעז לגשת, לבקש, לסרב ולהגיד מה הוא מרגיש.
והמקום שבו הוא נבנה הוא קודם כל הבית, הרבה לפני שהילד פוגש את הכיתה.
איך בונים ביטחון עצמי?
בונים אותו מהמסרים שהילד מקבל על עצמו, יום אחרי יום. כשהמבוגרים הקרובים משקפים לו את המאמץ, את החוזקות ואת הצעדים הקטנים שלו, ונותנים לו להתמודד לבד עם אתגרים בגודל המתאים, הוא לומד לסמוך על עצמו. ביטחון עצמי נבנה מהתנסות שמצליחה, צעד אחרי צעד.
בחוברת ההדרכה שכתבתי להורים אני מבחינה בין שני מושגים שנוטים להתערבב. הדימוי העצמי הוא התמונה הפנימית שהילד בונה על עצמו מיום שנולד, לפי המסרים שהוא מקבל מהסביבה. הביטחון העצמי הוא הביטוי של התמונה הזו בהתנהגות: הנכונות לנסות, להצטרף למשחק, להרים יד בכיתה.
ההבחנה הזו משנה את מה שעושים. ילד שלא מרים יד לא צריך שיגידו לו “תהיה יותר בטוח בעצמך”. הוא צריך שהתמונה הפנימית שלו תשתנה, ואת התמונה הזו בונים ההורים, בעיקר במשפטים הקטנים של היומיום.
איך הורים יכולים להיות המראה שמחזקת את הילד?
מתארים לו מה אתם רואים בו, באופן ספציפי ומהלב. ילדים לומדים להכיר את עצמם דרך המילים, המבטים והתגובות שלנו, כמו דרך מראה. כשהמראה מראה להם מאמץ, אומץ וטוב לב, זה מה שהם מתחילים לראות בעצמם. תיאור מדויק של רגע אחד מחזיק יותר מכל מחמאה כללית.
בשפת הים אנחנו קוראים לחוזקות של הילד אוצרות: הכוחות, היכולות, הערכים והרגעים שבהם הצליח. כל אוצר שאתם מגלים איתו מחזק את הערך העצמי שלו, וגם את הקשר ביניכם. כמה דרכים לגלות אותם:
- להתפעל ממנו. לספר לו מה אתם רואים בו, על הדרך המיוחדת שלו ועל הצעדים הקטנים והגדולים.
- לחזק את הדרך, לא רק את התוצאה. התמדה, רצון, מחשבה שהובילה אותו לפתרון.
- להוקיר צעדים ביחסים. איך פתר ריב עם אח, איך עזר לחבר. כך הוא לומד מה עובד בקשר.
- לפרט הצלחות. לא רק “הצלחת”, אלא מה בדיוק עשה שגרם לזה להצליח, כדי שיוכל לחזור על זה.
ושימו לב לטון. ילדים קולטים את המנגינה שמלווה את המילים, את המבט ואת שפת הגוף. משפט נכון שנאמר בעייפות או בחיפזון מגיע אליהם חלש הרבה יותר.
מהם כמה משפטים לחיזוק ביטחון עצמי אצל ילדים?
המשפטים שעובדים הכי טוב מתארים מה הילד עשה, מה זה דרש ממנו ומה אתם רואים בו, במקום לתת לו ציון. “ראיתי כמה התאמצת” בונה יותר מ”אתה גאון”, כי הוא מלמד את הילד שהמאמץ נמצא בשליטתו. אפשר לאמץ את המשפטים האלה ולהתאים אותם לשפה שלכם:
על מאמץ והתמדה
- “ראיתי כמה התאמצת על זה, גם כשזה לא הלך מהר.”
- “לא ויתרת, אפילו כשהיה מתסכל. איך עשית את זה?”
על אומץ וניסיון חדש
- “היה לך אומץ לנסות משהו שלא עשית אף פעם.”
- “טעית, וזה חלק מללמוד. מה תנסה בפעם הבאה?”
על קשרים עם אחרים
- “שמתי לב שאמרת לחבר שלך מה הרגשת. זה דורש אומץ.”
- “ראיתי שעזרת לאחותך כשהיה לה קשה. היה מרגש לראות את זה.”
על מי שהוא, בלי קשר להישג
- “אני אוהבת להיות איתך.”
- “אני רואה אותך. אני יודעת שזה לא תמיד קל.”
על אמון ועצמאות
- “אני סומכת עליך שתמצא דרך, ואני כאן אם תצטרך.”
- “מה אתה חושב? אני רוצה לשמוע את הרעיון שלך.”
- “על מה אתה הכי גאה השבוע?”
ההבדל בין שבח לעידוד הוא העיקר כאן:
| במקום | נסו | מה הילד לומד |
|---|---|---|
| ”אתה גאון!" | "ראיתי שחיפשת דרך אחרת כשהראשונה לא עבדה.” | שהחשיבה והמאמץ שלו עובדים |
| ”איזה ציור יפה!" | "ספר לי על הציור. איך בחרת את הצבעים?” | שמתעניינים בו, ולא רק בתוצאה |
| ”כל הכבוד על ה-100" | "התכוננת הרבה למבחן, ורואים את זה.” | שההצלחה קשורה למה שהוא עשה |
| ”אתה הכי טוב בקבוצה" | "שמתי לב שמסרת לחברים גם כשיכולת לבעוט בעצמך.” | שהערכים שלו נראים |
רודולף דרייקורס, תלמידו של אלפרד אדלר, אמר שילד זקוק לעידוד כמו שצמח זקוק למים. גם המחקרים של קרול דווק מסטנפורד מצאו שילדים ששיבחו אותם על מאמץ נטו להתמודד עם אתגרים קשים טוב יותר מילדים ששיבחו אותם על כך שהם חכמים. כתבתי על זה בהרחבה בעידוד במקום שבחים.
מה מחליש ביטחון עצמי אצל ילדים, גם בלי שנתכוון?
הצלה מהירה מדי, השוואות, וביקורת שמכוונת לאופי במקום להתנהגות. כשפותרים לילד כל קושי, הוא לומד שהוא לא מסוגל. כשמשווים אותו לאח או לחבר, הוא לומד שהערך שלו תלוי במקום שלו בתור. וכשאומרים “אתה עצלן” במקום “השיעורים עוד לא נעשו”, הוא לומד שמשהו בו לא בסדר.
בשפת הים יש לזה דימוי: גלגל ההצלה. השאלה שאני מלמדת הורים לשאול היא אם באותו רגע הילד באמת צריך שנציל אותו, או שעדיף לעמוד לידו ולתת לו להתמודד. ילד שמתמודד בעצמו עם קושי בגודל המתאים, ואתם לידו, יוצא ממנו עם משהו שאף מחמאה לא נותנת.
עוד מקור שקט לחוסר ביטחון הוא ציפיות גבוהות מדי. כשהרף תמיד קצת מעל מה שהילד יכול, הוא חווה כישלון גם כשהוא מתקדם. שווה לשאול: האם הציפייה הזו ריאלית לגיל שלו, לאופי שלו ולמה שעובר עליו עכשיו?
איך עצמאות ואחריות בבית בונות ביטחון עצמי?
ילד שיש לו תפקיד אמיתי בבית חווה את עצמו כמי שתורם וכמי שמסוגל. ביטחון עצמי לא נבנה רק ממה שאומרים לילד, אלא גם ממה שנותנים לו לעשות: לבחור, לנסות, לקחת אחריות על משהו קטן ולראות שזה מחזיק. כל משימה כזו היא הוכחה קטנה שהוא יכול.
ארוחת ערב משפחתית היא מקום טוב להתחיל. אני ממליצה להורים לתת לילדים לבחור בעצמם איך הם רוצים לתרום לארוחה: לערוך את השולחן, להכין סלט, לבחור נושא לשיחה. ככה הם מתאמנים על בחירה ועל עצמאות, וגם מגלים כישורים שלא ידעו שיש להם.
אותו עיקרון עובד גם ביומיום. במקום הוראה, מציעים שתי אפשרויות: “אתה רוצה להתחיל מהשיעורים או מהמקלחת?” הבחירה קטנה, אבל המסר גדול: אני סומכת על השיקול שלך.
מהי סדנת ביטחון עצמי לילדים?
סדנת ביטחון עצמי לילדים היא מסגרת קבוצתית שבה ילדים מתרגלים, עם מנחה, מצבים שקשים להם: להגיד מה הם חושבים, לבקש, לסרב ולהתמודד עם טעות מול אחרים. הכוח של קבוצה הוא שהתרגול קורה מול ילדים אמיתיים, במקום מוגן, ולא רק בשיחה עם מבוגר.
כשבוחרים סדנה כזו, כדאי לשאול כמה שאלות: מי מנחה ומה ההכשרה שלו, האם עובדים דרך חוויה, משחק ותנועה או בעיקר דרך הרצאה, והאם ההורים שותפים לתהליך. ביטחון שנבנה בקבוצה מחזיק יותר כשגם בבית מדברים באותה שפה.
אני מנחה קבוצת מיומנויות חברתיות, וביטחון עצמי הוא חלק מרכזי בה. אנחנו עובדים בפסיכודרמה: ילד יכול לשחק את הרגע שמפחיד אותו, להחליף תפקיד עם הילד שמולו ולנסות תגובה אחרת, עד שהיא מרגישה לו טבעית.
האם ביטחון עצמי קשור ליכולת להכיר חברים?
קשור מאוד. ילד שסומך על עצמו מעז לגשת לילד אחר, להציע משחק ולשאת את הסירוב כשהוא מגיע. ילד עם דימוי עצמי פגוע מצפה מראש לדחייה, ולכן בהרבה מקרים לא ניגש בכלל, או ניגש בדרך מהוססת שמזמינה בדיוק את התגובה שממנה פחד.
אם הילד שלכם שקט ונזהר מאנשים חדשים, כתבתי על ההבדל בין ביישנות למופנמות בילד ביישן ומופנם. ואם הוא אומר שאין לו עם מי לשחק, קראו את “אין לו חברים”: מה עושים?
מתי חוסר ביטחון עצמי מצריך עזרה?
כשהוא מתמשך ומשפיע על החיים של הילד: הוא מוותר מראש על דברים שהוא רוצה בהם, מדבר על עצמו בבוז (“אני טיפש”, “אף אחד לא אוהב אותי”), נמנע מבית הספר או מחברים, או נראה עצוב לאורך זמן. במצב כזה כדאי להתייעץ עם מטפלת רגשית או עם פסיכולוג ילדים.
ביטחון עצמי הוא חוט שעובר בכל השאר: בחברויות, בהתמודדות עם חרם, בכיתה ובבית. את התמונה המלאה תמצאו במדריך על מיומנויות חברתיות לילדים.
