ילד ביישן ומופנם: מה ההבדל, ואיך עוזרים לו?

כילדה הייתי ביישנית ומופנמת, ולא פעם היה לי קשה לשתף או למצוא מילים למה שהרגשתי, במיוחד מול ילדים אחרים. היום אני מנחה קבוצות לילדים רגישים מאוד, מופנמים וביישנים, ואני מכירה את המקום הזה משני הצדדים: מהצד של הילדה שעומדת בפינה, ומהצד של המבוגרת שמנסה להבין מה היא צריכה.

ביישנות היא אחת השאלות הראשונות שהורים מביאים כשהם מתחילים לחשוב על מיומנויות חברתיות לילדים. והשאלה הראשונה שאני שואלת בחזרה היא אם הילד סובל, או שהוא פשוט שונה מאיתנו.

ילד ביישן ומופנם שמתקשה ליצור חברויות, מה עושים?

מתחילים מלקבל את הקצב שלו, ובונים לו גשרים קטנים: הכנה מראש לפני מצב חדש, מפגש של אחד על אחד בבית במקום יום הולדת רועש, ותחום עניין משותף שמאפשר לדבר דרך משהו. ילד ביישן לא צריך להפוך לחברותי. הוא צריך הצלחות קטנות שמלמדות אותו שקשר אפשרי.

הדחף המובן של הורים הוא לעודד אותו לגשת: “לך תגיד להם שלום”, “למה אתה לא משחק עם כולם?”. אצל ילד ביישן, דחיפה כזו מול אחרים בדרך כלל מגבירה את המבוכה, כי עכשיו כולם מסתכלים עליו. מה שעוזר יותר הוא לעבוד מאחורי הקלעים, לפני שהמצב החברתי מתחיל.

מה ההבדל בין ביישנות, מופנמות וחרדה חברתית?

ביישנות היא מבוכה וזהירות במצבים חברתיים חדשים, שנרגעות כשהילד מכיר את הסביבה. מופנמות היא העדפה: ילד שנטען משקט וממעט אנשים, ויכול להיות בטוח בעצמו לגמרי. חרדה חברתית היא פחד עמוק משיפוט ומהשפלה, שגורם להימנעות ופוגע בתפקוד היומיומי. ילד יכול להיות כל אחד מהם בלי השניים האחרים.

	ביישנות	מופנמות	חרדה חברתית
מה זה	מבוכה וזהירות מול אנשים ומצבים חדשים	העדפה לשקט, לעומק ולמעט אנשים	פחד עמוק משיפוט, מביקורת ומהשפלה
אחרי זמן היכרות	נפתח ומשתתף	נשאר שקט יחסית, ונהנה	הפחד נשאר גם במצבים מוכרים
איך הוא מרגיש עם עצמו	לרוב בסדר, רק צריך זמן	בסדר, ולפעמים מצוין	רוצה קשר ומפחד ממנו
השפעה על התפקוד	קטנה	כמעט אין	הימנעות מבית הספר, מדיבור בכיתה, ממפגשים
מה עוזר	הכנה, זמן וצעדים קטנים	לכבד את הצורך בשקט ולוודא שיש חבר או שניים	ליווי מקצועי לצד עבודה בבית

המונחים מופנמות ומוחצנות הגיעו מהפסיכיאטר השווייצרי קרל גוסטב יונג, והספר Quiet של סוזן קיין עשה הרבה כדי להזכיר שמופנמות היא דרך לגיטימית להיות בעולם. גם לביישנות יש בסיס במזג: הפסיכולוג ג’רום קייגן מהרווארד תיאר ילדים שמגיבים כבר מגיל צעיר בזהירות מוגברת לאנשים ולמצבים חדשים. כלומר, הרבה פעמים זה לא משהו שההורים גרמו לו.

הרבה ילדים הם גם וגם, מופנמים וביישנים. הטבלה עוזרת לשאול את השאלה שחשובה באמת: האם הילד סובל? אם השורה של החרדה החברתית מוכרת לכם, כתבתי על חרדה אצל ילדים ועל מה שהורים יכולים לעשות.

איך עוזרים לילד ביישן בלי ללחוץ עליו?

מכינים אותו מראש, נותנים לו זמן להתחמם, ומודדים הצלחה בצעדים קטנים. ספרו לו מי יהיה ביום ההולדת ומה יקרה שם, הגיעו מוקדם כשעוד שקט, ותנו לו להתבונן לפני שהוא מצטרף. ילד ביישן שנכנס בקצב שלו מצטרף בסוף, לרוב, בנוחות רבה יותר מילד שדחפו אותו.

• להכין מראש. מי יהיה שם, איפה, כמה זמן, ומה הוא יכול לעשות אם יהיה לו קשה. הוודאות מורידה חלק גדול מהמתח.
• לתרגל בבית במשחק. בפסיכודרמה קוראים לזה חילופי תפקידים: הילד משחק את הילד החדש בגן, ואתם משחקים אותו. אחר כך מתחלפים. ככה הוא מתנסה במשפט “אפשר להצטרף?” לפני שהוא צריך להגיד אותו באמת.
• להזמין חבר אחד. מפגש של אחד על אחד בבית, עם פעילות מוגדרת כמו בנייה, ציור או אפייה, קל לו הרבה יותר מקבוצה.
• לדבר דרך משהו. ילד שאוהב דינוזאורים או כדורגל מוצא שפה משותפת עם ילדים שאוהבים אותו דבר. חוג בתחום שהוא אוהב הוא לפעמים הדלת הכי טבעית.
• לא לענות במקומו. כשמבוגר שואל אותו שאלה, חכו רגע. השתיקה הקצרה הזו היא המקום שבו הוא לומד שהוא מסוגל.

איך עוזרים לילד מופנם בלי לנסות לשנות אותו?

מכבדים את הדרך שבה הוא נטען. ילד מופנם שחוזר מיום ארוך בבית הספר צריך לרוב זמן שקט לפני שיחה, חוג או אורחים. חבר אחד או שניים קרובים יכולים להספיק לו לגמרי. התפקיד שלכם הוא לוודא שיש לו קשרים כאלה, ולא למלא לו את סוף השבוע באירועים.

אפשר גם ללמד אותו לבקש את מה שהוא צריך במילים: “אני צריך רגע לבד, ואחר כך אבוא.” ילד שיודע להגיד את זה לא צריך לברוח לחדר כשהוא מוצף מאנשים, וגם הסביבה מבינה אותו טוב יותר. ואם אתם בעצמכם מוחצנים, שווה לזכור שמה שמטעין אתכם אנרגיה עלול לרוקן אותו.

מה אפשר לבקש מהגננת או מהמורה?

אפשר לבקש שלא יעמידו אותו מול כולם בלי הכנה, ושיעזרו לו לבנות קשר אחד בכיתה. גננת או מחנכת שיודעת שהילד ביישן יכולה להושיב אותו ליד ילד נעים, לתת לו תפקיד מוגדר כמו חלוקת דפים, ולאפשר לו לענות קודם בקבוצה קטנה לפני שהוא מדבר מול כל הכיתה.

שיחה כזו עם הצוות עובדת הכי טוב כשהיא מגיעה כשיתוף. ספרו מה עוזר לו בבית, ושאלו מה הם רואים. לפעמים ילד שבבית נראה שקט מאוד מוצא בגן או בכיתה חבר אחד שעוד לא שמעתם עליו, וזו נקודת התחלה מצוינת.

למה לא כדאי להגיד “הוא פשוט ביישן”?

כי ילדים שומעים את התוויות שאנחנו נותנים להם, ולעתים קרובות מתחילים לחיות לפיהן. “הוא ביישן” שנאמר ליד הילד הופך מתיאור של רגע לתיאור של מי שהוא. עדיף לתאר את המצב ולהשאיר פתח: “לוקח לך זמן להתחמם, וזה בסדר. כשתרצה, תצטרף.”

וכשמבוגר אחר שואל ליד הילד “מה, אתה ביישן?”, אפשר לענות בעצמכם, בטון רגוע: “הוא אוהב להכיר קודם. עוד מעט הוא יצטרף.” ככה אתם מגינים עליו מהתווית, וגם מראים לו איך מדברים על הצורך שלו בלי להתנצל עליו.

בהדרכת ההורים אני מדברת הרבה על המראה: המילים, המבטים והתגובות שלנו הם המראה שדרכה הילד לומד להכיר את עצמו. ילד ביישן שרואה במראה “ילד שצריך זמן” מרגיש אחרת מילד שרואה “ילד עם בעיה”. על המראה הזו, ועל המשפטים שבונים אותה, כתבתי בביטחון עצמי לילדים.

חלק מהילדים הביישנים הם גם ילדים רגישים מאוד, מה שהפסיכולוגית איליין ארון כינתה HSP. אני מזוהה כך בעצמי, וכתבתי על כך ברגישות גבוהה היא לא חיסרון.

מתי ביישנות היא סיבה לפנות לעזרה?

כשהיא פוגעת בחיים של הילד לאורך זמן: הוא נמנע מבית הספר, לא מצליח לדבר בכיתה גם כשהוא יודע את התשובה, מוותר על חוגים ומפגשים שהוא רוצה בהם, או אומר שהוא לבד ועצוב. במצב כזה כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים, שיכול לבדוק אם מדובר בחרדה חברתית.

למדתי לעומק כלים קוגניטיביים-התנהגותיים לעבודה עם חרדה חברתית, ואני רואה כמה הם עוזרים כשהם מגיעים יחד עם הבנה רגשית. את האבחנה עצמה עושה פסיכולוג או פסיכיאטר. לאורך השנים הנחיתי סדנאות גם בעמותת רקפת, שעובדת עם ילדים ובני נוער עם ביישנות, מופנמות וחרדה חברתית.

איך קבוצה יכולה לעזור לילד ביישן?

קבוצה קטנה ומוגנת נותנת לילד ביישן מקום לתרגל את מה שקשה לו מול ילדים אחרים, עם מבוגרת שמחזיקה את המסגרת. שם הוא יכול לחוות, בקצב שלו ובלי שיצפו ממנו להיות הכי בולט, שוב ושוב שאפשר להגיד משהו, להצטרף למשחק או לבקש עזרה, ושאף אחד לא צוחק עליו.

בגלל זה אני מנחה קבוצת מיומנויות חברתיות שנועדה לילדים רגישים מאוד, מופנמים וביישנים. אנחנו עובדים בפסיכודרמה ובמשחק תפקידים, כך שהילד מתנסה בתגובות חדשות דרך חוויה ולא רק דרך שיחה. ואם הקושי שלו הוא בעיקר שאין לו עם מי לשחק, כתבתי גם על ילד שאין לו חברים.

ביישנות היא חלק אחד מתמונה רחבה יותר של האופן שבו ילדים בונים קשרים. את התמונה המלאה, מהגן ועד גיל ההתבגרות, תמצאו במיומנויות חברתיות לילדים.