חרם בכיתה: מדריך לצוותי חינוך

חרם חברתי הוא אחד הקשיים שאני פוגשת הכי הרבה אצל ילדים ובני נוער. לאורך השנים הנחיתי סדנאות בבתי ספר, בעיריות ובעמותות, בהן התכנית “עיר ללא אלימות” של עיריית קריית אונו וכמה בתי ספר בלוד, ובכל מפגש כזה היה לי חשוב שהילדים יצאו עם צעד אחד קדימה, גם בתחושת הערך שלהם וגם בפן החברתי.

המדריך הזה הוא חלק מסדרה על מיומנויות חברתיות לילדים, והוא נכתב בשבילכם: מחנכות, יועצות, מורות וגננות, שרואות את הכיתה מבפנים.

מה ההבדל בין חרם בכיתה לבין סכסוך בין תלמידים?

סכסוך הוא התנגשות בין תלמידים בכוח דומה, ושני הצדדים יכולים להגיע להסכמה. חרם הוא פגיעה מכוונת וחוזרת של קבוצה בתלמיד אחד, עם פער כוחות ברור. דן אולווס מאוניברסיטת ברגן, מחלוצי המחקר על בריונות בבתי ספר, הגדיר אותה דרך כוונה לפגוע, חזרתיות וחוסר איזון בכוח.

	סכסוך בין תלמידים	חרם
מי מול מי	שני תלמידים או שתי קבוצות דומות	קבוצה מול תלמיד אחד
איזון הכוחות	דומה	לא שווה, ומתרחב עם הזמן
משך	אירוע, ואחריו רגיעה	שיטתי וחוזר
מה רואים	ויכוח, עלבון, צעקה	התעלמות, הוצאה מקבוצות, לעג, שמועות, ווטסאפ
מה עושה הצוות	עוזר לצדדים להגיע להסכמה	עוצר את הפגיעה, מגן ומטפל

כשמטפלים בחרם כמו בסכסוך, למשל מושיבים את הילד שנפגע מול המחרימים ומבקשים שישלימו, מבקשים ממנו בפועל לנהל משא ומתן על הזכות שלו לא להיפגע. בחרם, קודם המבוגרים עוצרים, ורק אחר כך, אם בכלל, עובדים על תיקון היחסים.

איך מזהים חרם בכיתה?

חרם נראה לרוב שקט מאוד. תלמיד שיושב לבד בהפסקות, שאף אחד לא רוצה להיות איתו בזוג, שמתלחששים או צוחקים כשהוא מדבר, שמזיזים כיסא כשהוא מתיישב לידם. ילדים שמובילים חרם יודעים להסתיר אותו מהמבוגרים, ולכן צריך לחפש אותו באופן פעיל, בהפסקות, בעבודה בקבוצות וברשת.

• בהפסקות ובמעברים. מי עומד לבד, ומי מתרחק כשהוא מתקרב.
• בעבודה בקבוצות. מי נבחר אחרון, ואיזו קבוצה מבקשת להחליף כשהוא משובץ אליה.
• בקבוצת הווטסאפ הכיתתית. הוצאה מהקבוצה, קבוצה מקבילה בלעדיו, תגובות שמתעלמות ממנו.
• בשינוי אצל התלמיד. ירידה בהשתתפות, היעדרויות, בקשות חוזרות ללכת לאחות או הביתה.
• בפניות של הורים. הורה שמספר שהילד לא רוצה לבוא לבית הספר מביא לרוב מידע שהצוות עוד לא ראה.

מה עושה מחנכת ברגע שהיא מזהה חרם?

פועלת מיד, בלי לחכות שזה יעבור מעצמו. משוחחת ביחידות עם התלמיד שנפגע, מעדכנת את היועצת ואת ההנהלה, מתעדת ובונה תוכנית עם מועד מעקב. העמדה הרשמית ברורה, ובעמוד המידע הממשלתי על חרמות באתר gov.il כתוב כבר בכותרת: “לא עומדים מהצד! מפסיקים את החרם מיד”.

1. שיחה עם התלמיד שנפגע. להקשיב, להאמין, ולהגיד לו שהמבוגרים יטפלו בזה. לשאול מה מפחיד אותו ומה יעזור לו, ולשתף אותו בהתייעצות לגבי הצעדים הבאים.
2. תוכנית עם היועצת וההנהלה. מי אחראית, מה הצעד הראשון, ומתי בודקים שוב.
3. עדכון ההורים של הילד שנפגע, ובהמשך גם של הילדים המעורבים.
4. שיחות אישיות עם הילדים שמובילים, כל אחד בנפרד.
5. עבודה עם הכיתה כולה, בלי לסמן את הילד.
6. מעקב. חרם יכול להיעלם מהעין של המבוגרים ולהמשיך בהפסקות או ברשת, ולכן בודקים שוב, וגם שואלים את הילד עצמו.

בגישת הסמכות החדשה של פרופ’ חיים עומר, שבה הוכשרתי, יש מושג מרכזי של נוכחות: מבוגרים שאומרים בגלוי שהם רואים ושהם נשארים. כשצוות מודיע לכיתה שהוא יודע על הפגיעה ושלא יניח לה, המסר עצמו כבר מתחיל לשנות את מאזן הכוחות.

איך מדברים עם הכיתה על חרם בלי לסמן את הילד?

מדברים על ערכים ועל התנהגות, ולא על הילד. שיחה כיתתית שבה כולם מבינים במי מדובר, בזמן שהוא יושב בכיתה, עלולה להעמיק את הבושה שלו ואת הכעס כלפיו. עדיף לדבר על שייכות, על הכיתה שאנחנו רוצים להיות, ועל התפקיד של מי שרואה מהצד. ואת השיחה כדאי לתאם מראש עם הילד ועם הוריו.

רוב הכיתה לא מובילה את החרם וגם לא נפגעת ממנו. אלה הילדים שרואים מהצד, ואצלם נמצא הרבה מהכוח לשנות. הם צריכים דרכים מוחשיות לפעול: להזמין לשחק, לשבת ליד, לא להעביר הלאה הודעה פוגעת, ולספר למבוגר. שווה להגיד במפורש שפנייה למבוגר כדי לעזור לחבר היא אומץ.

כדי לפתוח שיחה כזו בלי שתהפוך להרצאה, עוזר כלי שנותן לילדים מילים. את ערכת הקלפים הטיפוליים “אוצרות לב הים” פיתחתי לשיח רגשי, ויועצות ומורות משתמשות בה כדי להביא לכיתה שיחה על כישורים חברתיים ועל תקשורת בין-אישית. הכלל שמלווה כל משחק בה מתאים לכל שיחה כיתתית: כשמישהו משתף, האחרים מקשיבים בלי לשפוט, ללעוג או לפסול את דבריו.

מה עושים עם הילדים שמובילים את החרם?

מדברים עם כל אחד מהם בנפרד, באופן ברור ובלי השפלה. מבהירים שההתנהגות חייבת להיפסק ושיש לה השלכות, ובמקביל מנסים להבין מה עומד מאחוריה. בשפת הים אנחנו אומרים שאין ילד רע, יש ילד שרע לו. ילד שמוביל חרם צריך גבול חד, וגם מבוגר שמתעניין בו.

שיחה אישית חשובה כי בקבוצה, ילדים מחזקים זה את זה. לבד, הרבה פעמים מתגלה ילד שנגרר, שמפחד להיות הבא בתור, או שמחפש מקום. ואם החרם מובל על ידי קבוצה, שווה לשים לב לדינמיקה שלה: לפעמים מספיק שילד אחד מתוכה משנה כיוון כדי שאחרים יעזו גם הם. ההשלכה צריכה להיות קשורה לפגיעה ולכלול תיקון: מה הוא יעשה כדי לתקן, ולא רק מה ייגרע ממנו. על ההבדל בין השלכה לעונש כתבתי בהצבת גבולות לילדים: השלכות במקום עונשים.

איך עובדים עם ההורים כשיש חרם בכיתה?

מעדכנים את ההורים של הילד שנפגע מוקדם, ומציגים להם את התוכנית ואת מועד המעקב. הורים שמרגישים שבית הספר פועל בשקיפות נוטים לשתף פעולה, והורים שמרגישים שמסתירים מהם נוטים להסלים. גם הורי הילדים המובילים צריכים לשמוע, בשיחה עניינית שמתמקדת בהתנהגות ובמה שאפשר לעשות בבית.

הורים של ילד מוחרם מגיעים לרוב לפגישה נסערים, ולפעמים כועסים על בית הספר. זה טבעי. מה שמרגיע אותם הוא תוכנית ברורה, שם של אחראית ותאריך שבו ישמעו שוב. כדאי גם להמליץ להם לא לפנות ישירות להורים האחרים, ולהפנות אותם למדריך שכתבתי להורים, חרם חברתי: מה הורים יכולים לעשות?. ולחיזוק הילד עצמו אחרי חרם, אפשר להפנות אותם גם לביטחון עצמי לילדים.

איך מונעים חרם לפני שהוא מתחיל?

בונים כיתה שבה לכל ילד יש מקום, ושבה מדברים על רגשות באופן קבוע ולא רק אחרי משבר. שיח רגשי שבועי, שפה משותפת להבעת קושי, עבודה בקבוצות מתחלפות ותפקיד לכל תלמיד מקטינים את המקום שבו חרם יכול לצמוח. גם משרד החינוך מקדם בבתי הספר למידה רגשית-חברתית (SEL).

בכיתה שבה לילדים כבר יש שפה משותפת לרגשות, קל יותר לשים לב לילד שנשאר בחוץ, וקל יותר גם לדבר על זה בלי שזה יהפוך לאירוע.

בשביל זה בניתי את “לגלוש על הגלים”, תכנית לכיתות, להורים ולצוותי חינוך, שבה לומדים לזהות רגש כשהוא עולה, לתת לו מילים ולבנות שפה רגשית משותפת לכיתה. התכנית מוכרת בתכנית גפ”ן של משרד החינוך, ואת הפרטים תמצאו בעמוד לבתי ספר וקהילות.

מתי כדאי להביא גורם חיצוני?

כשהחרם נמשך למרות ההתערבות, כשהוא מתפשט לכמה כיתות או לרשת, או כשהצוות מרגיש שהכיתה צריכה תהליך ארוך יותר משיחה אחת. גורם חיצוני, כמו מנחת קבוצות או תכנית מובנית, יכול להנחות תהליך כיתתי, לתמוך בצוות ולתת לילדים שפה חדשה, בזמן שהמחנכת ממשיכה להחזיק את הקשר היומיומי.

ולילד שנפגע, שווה לחשוב גם על מה שקורה מחוץ לבית הספר. ילד שמראה סימני מצוקה ממושכים צריך הפניה לפסיכולוגית בית הספר מהשירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ”ח). ילד שהחרם השאיר אותו זהיר ומסוגר יכול להרוויח מקבוצת מיומנויות חברתיות, שבה הוא מתרגל קשר עם ילדים חדשים במקום מוגן.

חרם הוא הקצה הכואב של העולם החברתי בכיתה. את התמונה הרחבה, איך ילדים בונים קשרים ומה מחזק אותם, תמצאו במדריך על מיומנויות חברתיות לילדים.