בקצרה
- מחזקים את הקשר בין אמא לבת בגיל ההתבגרות בהקשבה בלי ביקורת, בזמן קבוע שהוא רק שלכן, ובהזמנה לשיחה שלא מחכה שהיא תיזום.
- ההתרחקות שלה ממך היא חלק מבניית זהות נפרדת, ולכן המטרה היא להישאר הבית שהיא חוזרת אליו ולא לעצור את ההתרחקות.
- עצה שנאמרת מדאגה נשמעת לה לא פעם כמו ביקורת, וביקורת היא הדבר שהכי מהר סוגר שיחה עם מתבגרת.
- גיל ההתבגרות שלה מעורר לא פעם זיכרונות מגיל ההתבגרות שלך, ושווה לתת להם מקום לפני שמנסים להבין אותה.
איך מחזקים את הקשר בין אמא לבת בגיל ההתבגרות?
מחזקים את הקשר כשהבת מרגישה שאת מבינה את העולם שלה, גם כשאת לא מסכימה איתו. בפועל זה אומר להקשיב בלי לבקר, לקבוע זמן קבוע שהוא רק של שתיכן, לשתף אותה בחוויות שלך מאותו גיל, ולהזמין אותה לשיחה שוב ושוב, כי מתבגרות כמעט אף פעם לא יוזמות אותה בעצמן.
כתבתי פעם במדריך לאמהות למתבגרות שהקשר הוא הכוח של שתיכן, ואני עדיין חושבת כך. ככל שהבת יודעת שאת מבינה אותה, כך גדל האמון וגדל השיתוף. והיא מתחילה לראות בך בית, גם בשנים שבהן היא מתנהגת כאילו היא לא צריכה אחד.
מה שאני ממליצה לאמהות, מתוך העבודה שלי איתן:
- תמיכה, וגם ידע. היא לא תמיד תבין מה עובר עליה, ולא תמיד תדע לפנות אלייך. שיחות שבהן את משקפת לה את הכוחות והיכולות שראית בה עוזרות לה להכיר את עצמה, כמו פנס שמאיר לה את הדרך.
- זמן קבוע של שתיכן. אני קוראת לו “חוג אמא”, ועליו בהמשך.
- לשתף מגיל ההתבגרות שלך. לספר מה עבר עלייך באותו גיל ואיך התגברת. זה אחד הדברים שהכי פותחים אצלן את הלב.
- להזמין. לומר לה שאת פה, ושאם יש לה משהו לשתף את זמינה. מתבגרות זקוקות להזמנה. הן לא תמיד יזמו שיחה, ולכן אל תוותרי עליכן.
אם את רוצה את התמונה הרחבה, מה קורה לה בגוף ובנפש בשנים האלה, ריכזתי אותה בעמוד על גיל ההתבגרות אצל בנות.
למה הקשר עם אמא משתנה דווקא בגיל ההתבגרות?
כי המשימה המרכזית של גיל ההתבגרות היא לגבש זהות נפרדת. כדי להבין מי היא, הבת צריכה להתרחק קצת, נפשית ופיזית, ממי שגידלה אותה. היא תערער על חוקי הבית, על ערכים ועל הרגלים כדי לבדוק מה מכל זה באמת שייך לה, ואמא היא הכתובת הראשונה לבדיקה הזו.
במקביל, החברות תופסות מקום מרכזי. הקבוצה נותנת לה תמיכה ו”תיוג” של מי היא, ודרך החברות היא מגלה את הכוחות והייחודיות שלה. החדר הופך לעולם שלה, לחוף המבטחים שבו היא מתחזקת. כל זה דרמטי, וזה חלק מהמסע. ולכן כל כך חשוב שהיא תדע שבסוף היום, כשהיא חוזרת הביתה, את פה.
על הרגע שבו הדלת נסגרת, ועל מה עושים איתו, כתבתי בנפרד בבת מתבגרת שמתרחקת.
איך גיל ההתבגרות של הבת מעורר את גיל ההתבגרות שלך?
לא פעם, מה שהבת עוברת מזכיר לך את מה שאת עברת באותו גיל, והזיכרון מציף רגשות שלא ציפית להם. אנחנו רוצות לתת לבנות שלנו את הטוב ביותר, ולפעמים גם את מה שלנו לא היה. זה מגיע מאהבה, אבל זה יכול לגרום לנו לפספס את מה שהיא באמת צריכה.
לכן המדריך שכתבתי לאמהות למתבגרות לא מתחיל בבת. הוא מתחיל בך, בכמה שאלות שכדאי לשבת איתן לבד, בשקט:
- מה היו האתגרים שלך בגיל ההתבגרות, ואילו חוויות טובות את זוכרת?
- איפה הרגשת שמבינים אותך ואת העולם הפנימי שלך?
- מי הייתה דמות מפתח משמעותית עבורך, מי השפיע עלייך לטובה וכיוון אותך?
- איך היה הקשר עם ההורים ועם האחים? ועם החברות מהתיכון?
אתן עוברות מסע משותף. בשבילה כל יום הוא כמו המפץ הגדול, הכל חדש, דינמי ומלחיץ, והיא לא תמיד תדע להכיל את המסע הרגשי הזה. בשבילך זו הזדמנות לפגוש שוב את הנערה שהיית, הפעם מהצד של האמא.
מה זה “חוג אמא”, ולמה זמן קבוע מחזק את הקשר?
חוג אמא הוא זמן קבוע בשבוע שהוא רק שלך ושל הבת, בלי אחים, בלי טלפונים ובלי מטרה מיוחדת. בגיל ההתבגרות העקביות הזו חשובה במיוחד, כי היא הופכת לעוגן: מקום שהבת יודעת שמחכה לה, גם בשבוע שבו רבתן או שבו היא בקושי דיברה איתך.
את הרעיון של זמן אישי קבוע בין הורה לילד אני לוקחת מרודולף דרייקורס, תלמידו של אלפרד אדלר, שכתב עליו עם ויקי סולץ בספר “ילדים: האתגר”. אני ממליצה עליו בכל גיל, ובגיל ההתבגרות במיוחד. מה שעוזר לו לעבוד:
- לתת לה לבחור מה עושות. ההובלה שלה היא חלק מהמתנה.
- לשמור על המשבצת. אם חייבים לבטל, לעדכן אותה מראש ולקבוע מועד חדש קרוב.
- לא להפוך את הזמן לבירור. זה לא הזמן לביקורת, לציונים או לחדר.
- להניח את הטלפונים בצד, גם את שלך.
ולצד הזמן הקבוע יש את הרגעים הקטנים של היומיום: נסיעה משותפת, הליכה קצרה, להכין יחד ארוחת ערב, כוס תה לפני השינה. לא צריך לחכות לשיחה הגדולה. ברגעים האלה הבת מרגישה שאת באמת איתה.
למה דברים שאני אומרת מדאגה נשמעים לה כמו ביקורת?
כי בגיל ההתבגרות היא רוצה להרגיש שהיא יודעת ומובילה את הדרך, וחשוב לה מתמיד להשמיע את הקול שלה. עצה שלא ביקשה נשמעת לה כמו קביעה שהיא לא יודעת. יש גם משהו במוזיקה של המילים שלנו: הטון, הקצב, והעובדה שהחזקנו את הנושא בלב הרבה זמן ואז הוא יצא בבת אחת.
למשל, היא חוזרת הביתה כועסת אחרי ריב עם חברה. את מקשיבה, ומוצאת את עצמך מסבירה לה איך היה נכון להתבטא, ואפילו מציגה את נקודת המבט של החברה. התכוונת לעזור לה לפעם הבאה. היא שמעה ביקורת, והשיחה נגמרה.
| מה מקרב | מה מרחיק |
|---|---|
| לשאול “מתי נוח לך שנדבר?” | לפתוח בירור ברגע שהיא נכנסת הביתה |
| להקשיב עד הסוף לפני שאת מגיבה | להציג את נקודת המבט של החברה באמצע הסיפור שלה |
| לשקף לה כוח שראית בה | להעיר על הבחירות שלה או על המראה שלה |
| לשתף איך את התמודדת באותו גיל | הרצאה על מה שהיא הייתה צריכה לעשות |
| זמן קבוע של שתיכן | לחכות שהיא תבוא לספר מעצמה |
איך הופכים את אותה שיחה על החברה מביקורת לקרבה, צעד אחר צעד, פירטתי באיך מדברים עם מתבגרת שלא רוצה לדבר.
האם להבין אותה אומר לוותר על הסמכות שלי?
לא. אמא שאלה אותי פעם בדיוק את זה: אם אני מבינה אותה, אני מבטלת את העמדות שלי? מה עם הסמכות שלי כאמא? עניתי לה שאנחנו רוצות להשפיע על הבנות שלנו בגיל ההתבגרות, וההשפעה עוברת דרך הקשר. בת שמרגישה מובנת מקשיבה יותר, גם כשהתשובה היא לא.
להבין אותה זה עדיין לא להסכים איתה. אפשר לומר “אני רואה כמה זה חשוב לך” ובאותה נשימה “והתשובה שלי עדיין לא”. הבנה וגבול חיים יחד, ועל האיזון ביניהם כתבתי בגבולות בגיל ההתבגרות.
איך עוזרים לבת לאהוב את עצמה כשהגוף שלה משתנה?
בכל בוקר היא קמה ולא באמת יודעת מה תפגוש במראה. הגוף משתנה מיום ליום, והשאלה “מי אני” נקשרת למראה החיצוני. מה שעוזר הוא אמא שמשקפת לה את הכוחות והיכולות שלה, לא רק את המראה, ושמדברת איתה על מה שעובר עליה לפני שהיא נתקלת בזה לבד.
את הפרק האחרון במדריך שלי לאמהות קראתי “אמא, האם אני יכולה לאהוב את עצמי?”, כי זו שאלה שהיא שואלת גם כשהיא לא אומרת אותה בקול. היא זקוקה לתמיכה, וגם לידע: להבין מה קורה לגוף שלה ולמה. ואת יכולה להיות המראה שמראה לה את מה שהיא עוד לא רואה בעצמה. למשל: “שמתי לב איך אמרת לחברה שלך מה את מרגישה, בפתיחות. זה לא פשוט, וזה היה מרגש לראות.”
מתי כדאי לחזק את הקשר בסדנה או במפגשים משותפים?
כשאת מרגישה שהשיחות ביניכן נגמרות בוויכוח, או כשאת רוצה רגע של קרבה שלא תלוי בשגרה של הבית. בסדנה אתן מקבלות זמן מחוץ לשגרה, משחק וקלפים שפותחים שיחה בלי “לשבת לדבר”, וכלי אחד שאפשר לקחת הביתה ולהשתמש בו כבר באותו ערב.
סדנת אמא ובת מיועדת לאמהות ולבנות בגילי 8 עד 16, ועולה 300 ₪ לזוג. אנחנו עובדות עם ערכת הקלפים אוצרות לב הים, עם תרגילים מתקשורת מקרבת ומפסיכודרמה, וכל זוג יוצר לוח חלומות לקשר שלו. שני, אמא ללינוי, כתבה לי שבסוף הסדנה הבת שלה אמרה לה: “אמא, היה לי כל כך כיף, מתי אפשר ללכת שוב”.
יש גם אמהות ובנות שמגיעות אליי לקליניקה למפגשים משותפים, כדי לחזק את הקשר וללמוד את הכלים יחד. ואם את מעדיפה להתחיל לבד, בבית, המדריך להישאר קרובות גם בגיל ההתבגרות נשלח במתנה למייל. את כל המאמרים שלי על גיל ההתבגרות אצל בנות ריכזתי בעמוד אחד.