הצבת גבולות בגיל ההתבגרות, בלי לאבד את הקשר

למה הצבת גבולות בגיל ההתבגרות מרגישה כמו מלחמה?

כי מתבגרת בודקת כל חוק בבית כדי לגלות מה ממנו שייך לה. כדי להבין מי היא, היא צריכה לערער על חוקי הבית, על הערכים, על ההרגלים ועל הגבולות שקיבלה עד עכשיו. הוויכוח על שעת החזרה הוא, הרבה פעמים, גם ויכוח על השאלה מי היא הולכת להיות.

הגבולות שעבדו בגיל 7 כבר לא מתאימים לה, וגם הדרך שבה הצבתם אותם. מה שהיה פעם הוראה פשוטה נשמע לה עכשיו כמו ניסיון לשלוט בה, והיא תגיב בהתאם. ובאותו זמן היא עדיין צריכה אתכם. הגבול נותן לה ביטחון גם כשהיא מתווכחת איתו, ואולי דווקא אז.

את התמונה הרחבה, מה עובר עליה בשנים האלה ולמה, פרשתי בעמוד על גיל ההתבגרות אצל בנות.

האם מתבגרים עדיין צריכים גבולות?

כן. גבול ברור נותן למתבגרת תחושה שיש מבוגר שמחזיק את המסגרת, גם כשהיא בוחנת אותה. מה שמשתנה בגיל ההתבגרות הוא הדרך: פחות הוראות ויותר שיחה, פחות גבולות ויותר גבולות שחשובים באמת, ויותר מקום לקול שלה בתוך המסגרת שאתם מחזיקים בשבילה.

פרופסור חיים עומר, שפיתח את גישת הסמכות החדשה, מדבר על נוכחות הורית: הורה שנמצא שם, יודע מה קורה בחיים של הילד ולא מוותר עליו, גם בלי לשלוט בכל צעד שלו. עברתי הכשרה בגישה הזו, ואני מסכמת אותה להורים במשפט אחד: הורה סמכותי הוא הורה שסומך על עצמו. על הגישה עצמה כתבתי בסמכות הורית והסמכות החדשה.

מה ההבדל בין עונש להשלכה?

עונש בא מבחוץ ונועד לכאוב, כמו לקחת את הטלפון לשבוע כי היא ענתה בחוצפה. השלכה קשורה למעשה עצמו ונובעת ממנו, כמו לחזור מוקדם יותר בפעם הבאה כי היא איחרה הפעם. את ההבחנה הזו פיתח רודולף דרייקורס, תלמידו של אלפרד אדלר, והיא בלב הצבת הגבולות בגישה האדלריאנית.

דרייקורס הבחין בין השלכה טבעית, שקורית מעצמה (היא לא לקחה מעיל, ולכן קר לה), לבין השלכה לוגית, שההורה קובע אבל היא קשורה ישירות למעשה ונאמרת מראש. הצבת גבולות דרך השלכות ולא עונשים היא אחד הכלים המרכזיים שאני עובדת עליהם עם הורים, ועם מתבגרים זה חשוב במיוחד: כבוד הדדי הוא מהצרכים שהכי מאפיינים את הגיל, ועונש שמרגיש משפיל פוגע בדיוק בו.

	עונש	השלכה
הקשר למעשה	אין קשר ישיר	נובעת מהמעשה עצמו
מתי נקבע	ברגע הכעס	מראש, וטוב אם יחד איתה
הטון	כועס, לפעמים מעליב	רגוע וענייני
מה היא לומדת בדרך כלל	להסתיר ולהיזהר לא להיתפס	לחשוב מה המחיר של הבחירה שלה
חזרה מאוחרת	”אין יציאות חודש”	בפעם הבאה שעה מוקדמת יותר, ואם היא עומדת בה, חוזרים לשעה הרגילה
טלפון בלילה	לוקחים את הטלפון לשבוע	הטלפון נטען מחוץ לחדר בלילה, כמו שסוכם מראש

על השלכות במקום עונשים כתבתי בהרחבה בהצבת גבולות לילדים: השלכות במקום עונשים.

איך קובעים גבולות יחד עם המתבגרת?

דרך שיתוף התייעצות, כלי שלמדתי במכון אדלר ומשלבת גם בהדרכת הורים וגם בעבודה עם מתבגרות בקליניקה. במקום להודיע על חוק, אתם מספרים לה מה מפריע לכם, מראים שאתם מבינים למה זה קרה, ומתייעצים איתה איך להמשיך. הגבול נשאר, אבל הוא הופך להסכם שהיא שותפה לו.

הנה דוגמה מהמדריך שכתבתי לאמהות. יש בבית הסכם ברור: אוכלים בפינת האוכל, ואם אוכלים בסלון, מפנים את הצלחת לפני שהולכים. אתם חוזרים מהעבודה, והצלחת שם. במקום להתפרץ, או להחזיק את זה בלב עד שזה יוצא בבת אחת:

1. מתכננים את השיחה מראש. מנסים להבין למה זה קרה. אולי היא הייתה עייפה. אולי שכחה, כי היה לה יום עמוס. אולי קיבלה שיחת טלפון חשובה מחברה. ולצד ההבנה, זוכרים את הערך שחשוב לכם בבית, למשל תרומה לבית ועזרה הדדית.
2. שואלים מתי היא פנויה לשוחח. הפנייה עצמה אומרת לה שאתם מתייחסים אליה כבוגרת, ונותנת לה תחושה של ערך ושל כבוד הדדי, בדיוק מה שמתבגרות צריכות.
3. משתפים ומתייעצים. למשל כך:

אני רוצה לשתף אותך במשהו שאני מרגישה ולהתייעץ איתך. את יודעת כמה אני מעריכה אותך, ואני יודעת שאת עסוקה מאוד בלימודים ועם החברות. יחד עם זאת, חשוב אצלנו בבית לשמור על הסדר. אתמול חזרתי וראיתי שהצלחת נשארה על השולחן בסלון. אני מנחשת שהיית עייפה או שקיבלת שיחה דחופה, ואני סומכת עלייך שתחזרי לפנות. מה את אומרת, להזכיר לך באותו רגע, או לחכות שתפני בעצמך?

השיחה הזו נגמרת בהסכם ולא בהוראה. אין בה ביקורת ואין בה ציניות, והבת לומדת ממנה כמה היא חשובה לכם. על החלטה משותפת כזו סביב הבלגן בחדר כתבתי בהאתגרים של גיל ההתבגרות.

אילו גבולות חשובים באמת, ועל מה אפשר לוותר?

חשובים באמת הגבולות שנוגעים לבטיחות שלה ולערכים המרכזיים של הבית. על השאר אפשר להתגמש, ולפעמים כדאי. מתבגרת שכל היום שלה מלא בגבולות מפסיקה לרוב להקשיב לכולם, ומתבגרת שיודעת שיש מעט גבולות שאתם לא מוותרים עליהם לוקחת אותם הרבה יותר ברצינות.

בשפת הים אני עובדת עם הורים עם הדגלים של החוף, שעובדים ממש כמו רמזור:

הדגל	מה הוא אומר בחוף	מה הוא אומר בבית	דוגמאות
דגל לבן	הים רגוע	היא מחליטה, ואתם מלווים	בגדים, תסרוקת, פינה בחדר שהיא רק שלה
דגל אדום	הים סוער, אבל אפשר להיכנס	מותר, בתנאים שסוכמו מראש	יציאה בערב עם שעת חזרה, זמן מסך, לישון אצל חברה
דגל שחור	אסור להיכנס	לא נתון למשא ומתן	לעלות לרכב עם נהג ששתה, להיעלם בלי שאתם יודעים איפה היא

העבודה של ההורה מתחילה בפנים: לשבת ולהחליט מה אצלכם לבן, מה אדום ומה שחור, לפני שהוויכוח הבא מגיע. כדאי לשאול גם אם הגבול ריאלי, כי ציפיות גבוהות מדי נשברות מהר. כשאתם יודעים מה הדגל, אפשר לדבר עליו בשקט.

איך מציבים גבול למסכים בגיל ההתבגרות?

קודם מבינים מה הטלפון בשבילה. בגיל הזה המשפט “אם אתה לא שם, אתה לא קיים” נעשה מוחשי מאוד, והקבוצה החברתית שלה נמצאת שם. גבול שמתעלם מזה ייתפס כניתוק מהחברות. גבול שמכיר בזה, למשל טלפונים בצד בארוחת הערב המשפחתית, אפשר לבנות יחד איתה.

איך מגיבים כשהיא חוצה את הגבול?

קודם עוצרים. לא חייבים להגיב באותו רגע, ובדרך כלל עדיף שלא. אחר כך, כשכולם רגועים, חוזרים לשיחה: מה קרה, מה היא הרגישה, מה ההשלכה שסיכמתם, ואיך עושים את זה אחרת בפעם הבאה. היציבות שלכם חשובה יותר מהמהירות שבה אתם מגיבים.

השהיית תגובה היא אחד הכלים של הסמכות החדשה, ובשפת הים אני קוראת לה לעלות על המזח: לצאת רגע מהים הסוער, לנשום, ולחזור לדבר מהמקום היציב. ובשיחה עצמה כמה דברים עוזרים:

• שיחה של רווח והפסד. אחת השאלות שאני ממליצה ללמד מתבגרים לשאול את עצמם היא מה ארוויח ומה אפסיד מהבחירה שלי. שיחה כזו אחרי שגבול נחצה מלמדת אותה לחשוב על ההשלכות לפני הבחירה הבאה, גם כשהיא עם החבר’ה ואתם לא שם.
• שתי אפשרויות. לתת לה לבחור בין שתי דרכים שאתם מסכימים לשתיהן, כך שהבחירה נשארת אצלה.
• בקשה במקום תלונה. במקום “את אף פעם לא עונה לטלפון”, לבקש: “כשאת מאחרת, תשלחי לי הודעה. ככה אני רגועה.”

ואם הגבול נחצה דרך חוצפה, כתבתי על זה בנפרד במה עושים כשמתבגרת מתחצפת.

מתי גבולות כבר לא מספיקים?

כשהמתבגרת מסכנת את עצמה, כשהוויכוחים בבית הפכו לשגרה שכולם נשחקים ממנה, או כשמאחורי ההתנהגות נראית מצוקה: נסיגה מתמשכת, שינוי חד בשינה או באכילה, ירידה חדה בלימודים. במצבים כאלה לא נשארים עם זה לבד, ופונים לפסיכולוג, לרופאת המשפחה או ליועצת בבית הספר.

וכשהקושי הוא בעיקר בשיחה ביניכם, הדרכת הורים נותנת לכם מקום לחשוב מה הגבולות שלכם ואיך לדבר עליהם, בלי ויכוח. בסדנת אמא ובת אמהות ובנות בגילי 8 עד 16 מתרגלות יחד שיחה מקרבת, עם קלפים ותרגילים. על השאלה אם להבין את הבת אומר לוותר על הסמכות כתבתי בהקשר בין אמא לבת בגיל ההתבגרות, ואת כל המאמרים על גיל ההתבגרות אצל בנות ריכזתי בעמוד אחד.