מהי סמכות הורית, ומה מלמדת הסמכות החדשה?

אמא שאלה אותי פעם אם זה שהיא מבינה את הבת שלה אומר שהיא מבטלת את העמדות שלה, ומה יהיה עם הסמכות שלה כאמא. עניתי לה שלא. אנחנו רוצים להשפיע על הילדים שלנו, והקשר הוא הכוח שמאפשר את ההשפעה הזו. זו שאלה שעולה הרבה בהדרכת הורים, כי הרבה מאיתנו גדלו על סמכות מסוג אחר, כזו שנשענה בעיקר על “כי אני אמרתי”.

מהי סמכות הורית?

סמכות הורית היא היכולת של ההורה להוביל את הבית: לקבוע כיוון, להחזיק גבולות ולקבל החלטות גם כשהילד לא מרוצה, מתוך יציבות פנימית ובלי לאבד את הקשר. ההורה הסמכותי לא צריך לצעוק כדי שישמעו אותו, וגם לא מוותר כדי להימנע מעימות. בשפת הים אני אומרת את זה כך: הורה סמכותי זה הורה שסומך על עצמו.

הפסיכולוגית ההתפתחותית דיאנה באומרינד תיארה בשנות ה-60 סגנונות הורות שונים, וההבחנה שלה עדיין עוזרת להבין מה סמכות היא, ומה היא לא:

סגנון	איך זה נשמע בבית	מה הילד לומד בדרך כלל
סמכותני (שליטה)	“כי אני אמרתי.” הרבה כללים, מעט הסברים, עונשים	לציית כשמסתכלים עליו, או למרוד
מתירני (ויתור)	“טוב, נו, רק הפעם.” מעט גבולות, הרבה ויתורים	שכל גבול זז אם לוחצים מספיק
סמכותי	”אני מבינה שאתה כועס, והתשובה עדיין לא.” גבולות ברורים לצד חום והסברים	שאפשר לסמוך על המבוגר, ושלרגשות שלו יש מקום

בשפת הים אני משתמשת בדימוי של רב החובל. הוא מכיר את חוקי הים שהביא מהבית שבו גדל, אבל לא תמיד את מזג האוויר שהילדים מביאים איתם, ולכל ילד יש את הסערות שלו. הסמכות ההורית היא חוקי הקפטן: בלי לדעת לאן הספינה הולכת ואיך מכוונים אותה, אף אחד על הסיפון לא יגיע לשום מקום.

בפועל, סמכות נשמעת בעיקר בשקט. בן 10 שמסרב לכבות את הטלוויזיה שומע מהורה סמכותי משהו כמו “אני רואה שקשה לך לעצור באמצע. בעוד חמש דקות מכבים, ואתה בוחר אם לעצור עכשיו או בסוף הסצנה.” בלי צעקה ובלי מיקוח, וגם בלי לוותר על הכיבוי.

מהי הסמכות החדשה של חיים עומר?

הסמכות החדשה היא גישה שפיתח פרופ׳ חיים עומר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, להורים שמרגישים שאיבדו השפעה על הילד. במקום סמכות שנשענת על מרחק, פחד וענישה, היא נשענת על נוכחות הורית, על שליטה עצמית של ההורה, על התמדה ועל רשת של תומכים. הגישה שואבת השראה מעקרונות של התנגדות לא אלימה.

	הסמכות הישנה	הסמכות החדשה
על מה היא נשענת	מרחק, פחד, ציות	נוכחות, קשר, התמדה
מתי מגיבים	מיד, בשיא הכעס	אחרי שנרגעים
מה המטרה	לנצח את הילד	לעצור את ההתנהגות בלי להשפיל ובלי להיכנע
מי מעורב	ההורה לבד, לפעמים בסוד	ההורים יחד, בגלוי, עם תומכים מהסביבה
במה משתמשים	עונש	השהיית תגובה, הכרזה, נוכחות

המושג שעומד במרכז הגישה של עומר הוא נוכחות הורית. ההורה אומר לילד, במילים ובמעשים, “אני כאן, ואני לא הולך לשום מקום”: מתעניין לאן הוא יוצא ועם מי, יודע מה קורה בבית הספר, נמצא שם גם כשהילד דוחק אותו החוצה. הנוכחות הזו שונה ממעקב או מחקירה: היא דרך להראות לילד שאכפת לכם ממנו מספיק כדי להישאר, גם כשקשה.

אני מנחת הורים מוסמכת בגישת הסמכות החדשה, ומשלבת את הכלים שלה עם גישת אדלר. בשפת הים שתיהן יושבות על אותו אי, אי המגדלאור, כי שתיהן עוסקות באותה שאלה: איך מובילים ילד בלי לשבור את הקשר איתו.

איך בונים סמכות הורית, צעד אחר צעד?

בונים סמכות הורית מבפנים החוצה: קודם מייצבים את עצמכם, ורק אחר כך פונים לילד. הכלים שאני עובדת איתם מגיעים מהסמכות החדשה ומשפת הים: השהיית תגובה, אמונה של ההורה בדרך שלו, כתיבת מכתב, עריכת חוזה מחדש עם הילד, וגיוס סוכן שינוי חיצוני. אפשר להתחיל מכל אחד מהם.

מהי השהיית תגובה?

השהיית תגובה פירושה לא להגיב בשיא הסערה. אומרים “אני לא מסכימה עם מה שקרה, ואני אחזור לזה”, ויוצאים מהזירה. בלשונו של חיים עומר, מכים בברזל כשהוא קר. בשפת הים זה המזח: עולים לרגע מעל הים הגועש, נושמים, ורק אחר כך חוזרים לדבר. ההשהיה עצמה אומרת לילד שיש כאן הורה יציב, שלא נסחף אחרי הכעס שלו.

למה הורה סמכותי זה הורה שסומך על עצמו?

כי הסמכות מתחילה באמונה של ההורה בדרך שלו. הורה שמהסס בכל החלטה, או מחכה שהילד יסכים כדי להרגיש בטוח, מאותת שאפשר לערער. אין צורך להיות הורה שלא טועה. מספיק להחליט מתוך הערכים שלכם, לעמוד מאחורי ההחלטה, ולתקן כשצריך. גם לבקש סליחה מהילד הוא מעשה סמכותי.

ילד שרואה הורה מודה בטעות לומד שאפשר לטעות ולתקן, ושהמבוגר לא מאבד את מקומו בגלל זה.

מה כותבים במכתב לילד?

כשהדיבור נתקע, מכתב עוזר. כותבים אותו בזמן רגוע ואומרים בו מה קורה, מה אתם לא מוכנים לקבל יותר, מה אתם הולכים לעשות, ושאתם אוהבים אותו ולא מוותרים עליו. בסמכות החדשה לכלי הזה קוראים הכרזה. המכתב נועד שהילד יידע בדיוק איפה אתם עומדים, במילים שנבחרו בשקט, ולכן לא מתווכחים עליו.

למה צריך לערוך חוזה מחדש עם הילד?

ההסכמים שעבדו בגיל 7 לא מתאימים בגיל 12. כשהילד גדל, כדאי לשבת ולעדכן יחד את הכללים: שעות מסך, שעת חזרה הביתה, מטלות בבית. ילד שהיה שותף לניסוח מרגיש שההסכם גם שלו, ולכם קל יותר לעמוד מאחורי הסכם שנבנה בשיחה. בגיל ההתבגרות זה נעשה חשוב במיוחד, ועל זה בהרחבה בגבולות בגיל ההתבגרות.

מיהו סוכן שינוי חיצוני?

סוכן שינוי חיצוני הוא מבוגר משמעותי מחוץ לבית, סבתא, דוד, מאמנת או חבר של המשפחה, שהילד מעריך ושמוכן לעמוד לצד ההורים. בסמכות החדשה קוראים להם תומכים. הורה שמתמודד לבד נשחק, ומסר שמגיע גם ממבוגר נוסף שהילד סומך עליו נשמע לו אחרת. פונים אליהם בגלוי, מספרים מה קורה בבית, ומבקשים שיגידו לילד שגם הם יודעים ושאכפת להם ממנו.

איך זה נראה בבית ביום רגיל?

נניח, לשם הדוגמה, שבן 12 ממשיך לשחק בטלפון אחרי השעה שסיכמתם. ברגע עצמו לא נכנסים לוויכוח: “אני רואה שאתה עדיין בטלפון. אני לא מסכימה, ונדבר על זה מחר.” למחרת, ברוגע, יושבים יחד, מבינים מה קרה ומעדכנים את ההסכם. אם זה חוזר, כותבים מכתב, ומגייסים מבוגר נוסף.

מכתב כזה יכול להיות קצר: “אנחנו אוהבים אותך, ובגלל זה אנחנו כותבים לך. בלילות האחרונים אתה ער עם הטלפון הרבה אחרי השעה שסיכמנו, ואנחנו רואים כמה קשה לך לקום בבוקר. אנחנו לא מוכנים להמשיך כך. מהשבוע הטלפון נטען בסלון בלילה, ואנחנו נשמח לשבת איתך ולחשוב יחד איך זה יעבוד.” בלי האשמות, בלי סימני קריאה, ועם מקום לשיחה.

שימו לב מה לא קרה כאן: אף אחד לא איים, לא החרים את הטלפון לחודש בשיא הכעס, ולא נכנס למאבק על מי יגיד את המילה האחרונה. ההורה נשאר נוכח, עקבי ושקט. כשהמאבק כבר הפך לדפוס, כדאי לקרוא גם על מאבקי כוח עם ילדים, ועל ההבדל בין עונש לתוצאה בהצבת גבולות דרך השלכות ולא עונשים.

מה עושים כששני ההורים לא מסכימים?

מתחילים בשיחה בין ההורים, בלי הילד. לא חייבים לחשוב אותו דבר בכל נושא, אבל כדאי להסכים על כמה דברים שלא מתפשרים עליהם, ועל איך מגיבים כשהילד חוצה אותם. ילד שמזהה פער בין ההורים ילך אליו, כי הוא מחפש איפה הגבול באמת נמצא.

בסמכות החדשה ההורים פועלים יחד ובגלוי, וזה נכון גם כשיש שני בתים. בהדרכה של הורים גרושים אני עוזרת לבנות מסר משותף, גם כשהגישות בבית של כל אחד שונות. וכשהילד ממשיך שלא להקשיב גם אחרי שההורים מתואמים, כדאי לבדוק מה עומד מאחורי זה. הרבה פעמים ילד לא מקשיב כי הוא מוצף, ולא כי הוא מתריס.

כשיש בבית אלימות, סיכון, או ילד שנראה במצוקה מתמשכת, כדאי לפנות לליווי מקצועי, ולפעמים גם לפסיכולוג או לרופא. בכל מצב אחר, הדרכת הורים היא מקום טוב להתחיל בו לבנות את הסמכות מחדש, והצעד הראשון הוא שיחת היכרות קצרה, ללא עלות.