משחקים לילדים עם בעיות קשב וריכוז, בלי מסך

כשמחפשים משחקים לילדים עם בעיות קשב וריכוז, מוצאים בעיקר חנויות ותוכנות. המשחקים כאן פשוטים יותר: בלי מסך, רובם כבר נמצאים אצלכם בבית, והערך הגדול שלהם הוא שאתם משחקים אותם יחד עם הילד.

אילו משחקים מתאימים לילדים עם בעיות קשב וריכוז?

משחקים שמתאימים לילדים עם בעיות קשב וריכוז הם קצרים, עם חוקים ברורים, מעט המתנה ומקום לתנועה. כדאי לבחור משחק לפי מה שרוצים לתרגל: עצירה והקשבה, זיכרון, ויסות, תורות או שיחה. והכי חשוב, משחקים יחד עם הילד, כי הנוכחות שלכם היא חלק מהמשחק.

ילד עם ADHD לא צריך משחק “חכם” במיוחד. הוא צריך מסגרת שמאפשרת לו להצליח, ומבוגר שיודע לעצור כשנהיה יותר מדי. כל אחד מהמשחקים בטבלה מתרגל משהו אחר, ואפשר להתחיל מזה שהכי קרוב לילד שלכם:

סוג המשחק	מה הוא מתרגל	דוגמאות
משחקי עצירה	לעצור באמצע תנועה, להקשיב להוראה	”אחת, שתיים, שלוש, דג מלוח”, פסלים, רמזור
משחקי זיכרון	להחזיק מידע בראש, לחכות לתור	משחק זיכרון בקלפים, “אני נוסע לטיול ולוקח איתי”
משחקי הקשבה	לשמוע עד הסוף לפני שעונים	טלפון שבור, “מה השתנה בחדר?”
משחקי ויסות	להרגיע את הגוף, לזהות רגש	חמשת החושים, נשיפות, “תחזית ים”
משחקי תורות	לחכות, להפסיד, להמשיך	משחקי קופסה עם סבבים קצרים, קונכיית הדיבור
משחקי שיחה	לשים מילים לרגשות	קלפי שיחה, שאלות בארוחת ערב

המשחקים הם רק חלק אחד מהורות לילד עם ADHD, אבל הם החלק שהכי קל להתחיל ממנו.

אילו משחקים מתרגלים עצירה והקשבה?

משחקי עצירה והקשבה הם המשחקים שבהם הילד צריך לעצור תנועה או לחכות להוראה. “אחת, שתיים, שלוש, דג מלוח”, פסלים לצלילי מוזיקה וטלפון שבור הם דוגמאות מוכרות. הם מתרגלים בדיוק את מה שקשה לילדים עם ADHD, לעצור באמצע, אבל בתוך משהו כיפי ובלי ציון.

פסלים: מנגנים מוזיקה, כולם רוקדים, וכשהמוזיקה נעצרת כולם קופאים. בהתחלה עוצרים אחרי זמן ארוך, ולאט לאט מקצרים.

רמזור בדגלים של חוף הים: בחוף יש דגל לבן, דגל אדום ודגל שחור. אפשר להפוך אותם למשחק: לבן זה ללכת חופשי, אדום זה לזוז לאט מאוד, שחור זה לקפוא. ההורה מרים דגל, או סתם בגד בצבע הנכון, והילד מתאים את הגוף.

“אני נוסע לטיול ולוקח איתי”: כל משתתף חוזר על כל מה שנאמר לפניו ומוסיף פריט אחד. כשהרשימה נשברת, צוחקים ומתחילים מחדש.

טלפון שבור: מעבירים משפט בלחישה, והאחרון אומר אותו בקול. המשחק מזמין להקשיב עד הסוף, וגם מלמד שטעויות יכולות להיות מצחיקות.

אילו משחקים עוזרים לילד להירגע ולווסת?

משחקי ויסות הם משחקים שמחברים את הילד לגוף ולנשימה, ועוזרים לו לזהות מה הוא מרגיש. נשיפות של בועות סבון או נוצה, תרגיל חמשת החושים ושיחה קצרה על “מזג האוויר” הפנימי הם דוגמאות טובות. כדאי לשחק בהם בזמנים רגועים, כדי שיהיו זמינים לילד גם ברגעים קשים.

חמשת החושים: זה תרגיל מעולם המיינדפולנס שאני משלבת כבר שנים בעבודה עם ילדים, מתבגרים והורים. מחפשים יחד חמישה דברים שרואים, ארבעה קולות ששומעים, שלושה דברים שאפשר לגעת בהם, שני ריחות וטעם אחד. אפשר להפוך את זה לתחרות עדינה: מי מוצא את הקול הכי שקט בחדר?

נשיפות: לנשוף בועות סבון לאט, כדי שיצאו גדולות. לנשוף נוצה על השולחן בלי שתיפול. הגוף לומד נשימה ארוכה בלי שמישהו אומר לו “תירגע”.

תחזית ים: בשפת הים, הים מסמל את המקום הרגשי שבו אנחנו נמצאים. בסוף היום כל אחד במשפחה מספר מה מזג הים שלו: שקט, גלים קטנים או סערה. ההורים מתחילים, וזה פותח שיחה בלי חקירה.

איך משחקי תורות עוזרים לילד עם ADHD?

משחקי תורות מתרגלים לחכות, לראות מישהו אחר מצליח, ולהפסיד בלי שהעולם נגמר. לילד עם ADHD אלה בדיוק המצבים שבהם התסכול מתפרץ, ולכן משחק קופסה פשוט בבית הוא מקום טוב לתרגל אותם. בוחרים משחק עם סבבים קצרים, והמבוגר משחק לצד הילד ומחזיק את המסגרת.

בערכת הקלפים שיצרתי יש כלי קטן שעובד גם בלי הערכה: הקונכייה. רק מי שמחזיק את הקונכייה מדבר, וכל השאר מקשיבים. היא נותנת לילד את הבמה כשתורו מגיע, ובאותה מידה מאמנת אותו לחכות כשהבמה של מישהו אחר. אפשר להשתמש בכל חפץ קטן: אבן, צדף או כפית.

וכשאתם מפסידים, תנו לילד לראות את זה. משפט כמו “אוף, הפסדתי, אני קצת מאוכזבת, בוא נשחק עוד סיבוב” מלמד יותר מכל הסבר על איך מפסידים יפה.

מה זה משחקי שיחה, ואיך הם עוזרים לילד עם ADHD?

משחקי שיחה הם משחקים שבהם כל משתתף עונה בתורו על שאלה או בוחר קלף שמתאר רגש. הם עוזרים לילד עם ADHD לשים מילים למה שעובר עליו, דבר שקשה לו לעשות בשיחה רגילה. השאלה הקטנה והתור הברור עוזרים לו להתמקד ולבטא את עצמו.

כשיצרתי את ערכת “אוצרות לב הים”, שאושרה על ידי מכון אדלר, אחת המטרות שכתבתי לה הייתה למקד את ילדי הקשב והריכוז ולהוביל אותם לשיחה שבה הם מצליחים לבטא את עצמם. מי שרוצה יכול להכיר את ערכת הקלפים, אבל כל המשחקים בעמוד הזה עובדים גם בלעדיה. את המשחקים האלה מהחוברת של הערכה אפשר לשחק גם עם כל חפיסת קלפי רגשות, או עם פתקים שכתבתם בעצמכם:

• משחק הניחושים: אחד המשתתפים עוצם עיניים, השאר בוחרים קלף רגש, ומתארים אותו ברמזים, בדוגמאות או בפנטומימה עד שהוא מנחש.
• העוגן החסר: שואלים “הייתה לך היום חוויה שבה הרגשת לא רגוע? מה היה חסר לך כדי להירגע?”, והילד בוחר את הקלף שמתאר את מה שהיה עוזר לו.

ילד עם ADHD מתקשה חברתית, איך אפשר לעזור?

אפשר לעזור לו לתרגל בבית, במקום בטוח, את מה שקשה לו בחוץ: לחכות לתור, להפסיד, להקשיב לחבר עד הסוף ולזהות מה השני מרגיש. משחקי תורות ושיחה עושים בדיוק את זה. לצד המשחק כדאי לדבר איתו על מה שקורה בהפסקה, בלי ביקורת, ולחזק כל צעד קטן שהוא עושה.

ילדים עם קשיי קשב וריכוז נושאים לא פעם תחושת תסכול, חוויות של דחייה או תחושה שהם לא שייכים. חלקם מגיבים בכעס, וחלקם מתכנסים ומפחדים לגשת לחברים. מפגש עם חבר אחד בבית, קצר ועם תוכנית פשוטה, הוא לעיתים קרובות התחלה טובה יותר ממסיבה רועשת. אחרי המפגש אפשר לשאול “מה היה הכי כיף?” לפני “מה השתבש?”.

כשהקושי החברתי עמוק יותר, קבוצה יכולה לעזור. בקבוצות למיומנויות חברתיות ילדים מתרגלים את הרגעים האלה יחד, עם ילדים אחרים שמכירים את אותה התחושה.

איך משחקים כדי שזה באמת יעבוד?

משחקים קצר, מסיימים כשעוד נהנים, וההורה מתחיל תמיד ראשון. כך הילד רואה איך משחקים, והוא לא מרגיש שבוחנים אותו. בזמן המשחק מוותרים על הערות והטפות, ובסופו מחפשים משהו טוב לשקף לו. מספיק משחק אחד בכל פעם, ומשחק שהילד בחר הוא בדרך כלל התחלה טובה.

בשפת הים אני קוראת לזה להרכיב “משקפיים מעצימים”: לשקף לילד את מה שראיתם שהוא עשה טוב. “ראיתי שחיכית לתור שלך, גם כשהיה לך קשה.” “שמתי לב שהקשבת לאחותך עד הסוף.” מילה טובה כזו, על ההתמדה ועל המאמץ, בונה את הדימוי העצמי שלו לאט לאט.

ובמסגרת עצמה:

• תנועה מותרת. אפשר לשחק בעמידה, על הרצפה או בחצר. ילד שזז הרבה פעמים מקשיב טוב יותר.
• חוקים מראש. מסבירים את החוקים לפני שמתחילים, בקצרה, ולא משנים אותם באמצע.
• יציאה מכובדת. אם הילד מתחיל להתפרק, עוצרים בלי עונש וממשיכים בפעם אחרת. אם כבר הגיעה התפרצות, כתבתי על כך בעמוד כשילד עם ADHD מתפרץ.

מתי משחקים לא מספיקים?

משחקים לא מספיקים כשהקושי בקשב, בוויסות או בקשרים החברתיים פוגע בתפקוד היומיומי: בלימודים, בחברויות או באווירה בבית. במצב כזה כדאי להתייעץ עם רופא הילדים או עם פסיכולוג, שיכולים לבדוק מה עומד מאחורי הקושי. משחק טוב יכול ללוות כל תהליך, אבל הוא לא מחליף אותו.

אני מאמנת קוגניטיבית התנהגותית לילדים ונוער עם ADHD ולקויות למידה, ובעבודה שלי המשחק תמיד נוכח: ילדים לא תמיד יודעים להסביר במילים מה עובר עליהם, ובמשחק, בדמיון ובחוויה הם יכולים לבטא את מה שעובר עליהם. אם אתם רוצים להבין איך זה נראה, כתבתי על אימון CBT לילדים עם ADHD ועל ההבדל בינו לבין טיפול. ואם אתם חושבים על ליווי לילד שלכם, כאן אפשר לקרוא על אימון CBT לילדים ונוער.

ועוד רעיונות לבית, לבקרים ולשיחות הקשות, תמצאו בעמוד על הורות לילד עם ADHD.